הרב בנימין גולד
"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה" (ויקרא ב', א')
"כי לא בזה ולא שקץ ענות עני" – כשם שלא ביזה את תפילת העני, כך לא בזה את קרבנו, שנאמר: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'" (ויקרא רבה).
לגבי קרבן מנחה של עני, אמרו חז"ל: אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנחה – עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו. ומקשה מרן הגר"ל חסמן זצ"ל: עוד אפשר להבין שלקרבן עשיר היתה עדיפות מפאת ערכו וחשיבותו, עד שהוצרכה התורה לומר כי קרבן העני חשוב הוא כהקרבת הנפש, אבל תפילת עני, וכי היה הו"א שלפני הקב"ה חשובה תפילת העשיר יותר מתפילת העני?
ומבאר, שאמרו חז"ל 'אין עני אלא בדעת' (מנחות קד.) וגם לגבי התפילה, מדובר בעני מדעת, שגם אחד אשר הוא עני בדעת ובמעש, ותפילתו חסרת חיות ולחלוחית של קדושה, בכל זאת אין הקב"ה מבזה תפילתו. וזהו שנאמר: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" כל רגש ולחלוחית של קדושה שיש ביהודי, אף רגש קל שבקלים, מקובל הוא לפני הקב"ה, כי בכח כל ניצוץ ורגש של קדושה, להדליק להבה גדולה בכל נפש יהודית.
אל לו ליהודי להתייאש ח"ו, גם כשנמצא בדרגה נמוכה ושפלה, ומרגיש בעצמו 'מי אני שאבקש מהקב"ה בקשות', כי בכל יהודי יש נפש, ונפש זו יש בה ניצוץ של קדושה, שיכול להתלהב ולפרוץ ללהבה גדולה, ולכן כל רגש קל שבקלים – מקובל הוא לפי הקב"ה.
בספר 'אמונה שלמה' מביא מעשה נפלא, ששמע מהגאון רבי חזקיה מישקובסקי שליט"א, ששמע מראש ישיבת 'כפר גנים' הרב גריינמן שליט"א, וכך הוא סיפר: כשהתקרב חג הסוכות הר' גריינמן ישב וברר ארבעת המינים. כמובן שבוררים את המהודר שבמהודר. היה שם מו"צ, רב מירושלים, שברר איתו יחד וסיפר לו את הסיפור הבא:
בבני ברק ארגנו מכירת ארבעת המינים בזול לבני תורה. הסחורה היתה לא הכי הכי יפה, אך בהחלט מהודרת ונחמדה. מורי הצדק שם החליטו שיענו רק על שאלות ספציפיות כדי לחסוך זמן, רק אם למישהו יש שאלה ספציפית יבוא וישאל ויענו לו, וכך יוכלו לתת מענה לכולם.
הגיע איזשהו יהודי בעל מבטא רוסי, שאמר "כבוד הרב אני מבקש סליחה. הרבנים אמרו שיענו רק על דבר מסויים. אני רוסי אתה בטח שומע לפי המבטא, כשאני הייתי ילד, הרוסים לא אפשרו ליהודים לשמור תורה ומצוות, אני בכלל לא ידעתי שיש אלוקים, כולם פחדו ולא סיפרו לי כלום על היהדות. ידיעותי בנושא יהדות שאפו לאפס, אך נאמר לי שאני משתייך לעם היהודי. הגעתי לארץ, התחלתי לאט לאט להכיר את אלוקים, לאט לאט אני לומד. עליתי לארץ לפני שנים, ולגבי ארבעת מיניםה אני לא יודע אפילו איזה שאלות לשאול. בחרתי לי מספר סטים שנראו לי מבחוץ יפים, בבקשה תגיד לי אם מה שבחרתי טוב או לא טוב".
הרב הסכים לבדוק לו סטים שלו ושל בניו. מה אפשר לומר ליהודי רוסי, שבאמת רואים את הרצון שלו לדעת וללמוד והכל בתמימות? הרב לקח את האתרוג הראשון ולא מאמין למראה עיניו! האתרוג היה מושלם, נקי-נקי בלי בליטות ובלי שקיעות! חשב הרב 'נו, מילא, יכול לקרות'. הוא לקח את האתרוג השני ופליאתו התעצמה, האתרוג השני היה מהודר ברמה גבוהה מאוד! לא פחות מהאתרוג הראשון! הרב היה המום, הוא לקח את האתרוג השלישי, גם הוא היה מהודר להפליא! ממש כמו האתרוג הראשון והשני!
הרה חשב שאולי הוא לא רואה טוב, ולכן הלך להראות את הפלא הזה לשאר הרבנים שהיו שם. הם הסתכלו ונדהמו מהאתרוגים המהודרים! "האתרוגים האלו הם פסגת ההידור, הלוואי שנזכה השנה לקיים את המצוה עם כאלו אתרוגים מהודרים!", אמרו. לאחר מכן מורה הצדק בדק את הלולבים. הלולב הראשון היה מהודר להפליא, סגור לגמרי וירוק! הרב כמעט יצא מכליו, הלולב השני היה מהודר לא פחות מהראשון, וכן הלולב השלישי! הרב פשוט יצא מגדרו! הוא חשב לעצמו שזה הרי לא יתכן, יש פה כנראה כישוף או משהו כזה… הרי היהודי הרוסי לא יודע לבחור, איך הוא זכה בכאלו סטים של ארבעת המינים לו ולבניו??
היהודי הרוסי ראה שהרב היה ממש המום ממה שראה, ושאל אותו לגבי סיבת פליאתו. הרב הסביר לו את האוצר הגדול שנפל לידיו, ארבעת המינים שממש בפסגת ההידור, ושעולים הון רב בכל מקום, והוא מתפלא איך הוא זכה לכך? ענה היהודי הרוסי: "אני חי עם האלוקים, דיברתי אל האלוקים לפני שהגעתי לכאן, אמרתי: 'אלוקים! אתה יודע שאני אוהב אותך! אתה יודע מה עברתי ברוסיה, לא הרשו לי לדעת שאתה קיים, לא נתנו לי ללמוד אותך, אם היו מרשים לי אתה יודע שאני הייתי דבוק אליך, הגעתי לארץ ואני משתדל לאט לאט ללמוד ולדעת. אני לא יודע הלכות, אני לא יודע לבחור ארבעת המינים, אני מבקש ממך ריבונו של עולם, שאתה תבחר לי את ארבעת המינים!"…
זה כח התפילה של כל יהודי ויהודי, ואפילו עני במעש! אפילו אינו יודע מילות התפילה, תפילתו רצויה ומקובלת לפני ה', אם נאמרת מלב ומנפש.
עוד מעשה נפלא מובא בספר 'אוצרות דניאל': בכפר קטן קרוב לירושלים, גר יהודי, איכר פשוט, שלא ידע אפילו את סדר התפילה. בכל שבוע כשהיה מגיע עם סחורתו לירושלים, היה נכנס לרב שכתב לו על פתק מה להתפלל בכל יום, אלמלא כן היה מבלבל בבערותו בין שבת ויום חול בין תענית לראש חודש…
פעם אחת הגיע לירושלים ולתמהונו ראה שהחנויות סגורות, נבהל וחשב שמא טעיתי ושבת היום. המתין ליד חמורו וראה יהודי הצועד לבית הכנסת ובידו טלית ותפילין, הבין שלא שבת היום. נגש ליהודי ושאל אותו מדוע החנויות סגורות? הסביר לו האיש שתענית ציבור היום. הצטער היהודי שהרב לא כתב לו זאת, שהרי נכשל באכילה בתענית, ולא התפלל תפילה מתאימה. רץ לבית הרב לשאלו לפשר הדבר, ענה לו הרב "הרגע! אין זה יום תענית קבוע, אלא תענית על עצירת גשמים שגזרנו לירושלים בלבד". "ומהי תענית על עצירת גשמים?", שאל האיכר, הסביר לו הרב שכשיש בצורת, ממילא יש חשש לסכנת רעב, ולכן גוזרים תענית ומתפללים לה' שירדו גשמים". תמה האיכר: "וכי בשביל זה גוזרים תענית?". שאל הרב: "וכי מה יש לעשות?", ענה הכפרי: "כשלא יורד גשם על שדותיי, אני יוצא לשדה ואומר לה' 'אבא אני זקוק לגשם', והגשמים מתחילים לרדת"…
שמע הרב את דבריו של האיכר הפשוט היוצאים מן הלב ואמר: "אדרבא! נסה לעשות זאת גם כאן!". מיד יצא האיכר לחצר בית הכנסת, התחיל לבכות ולהתחנן לפני ה': "אבא! האם תניח לבניך בעיר הקודש ירושלים לגווע ברעב? הרי רואה אתה שהם זקוקים לגשם!". מיד החלו לרדת גשמי ברכה…