אך למרבה המבוכה מילות התפילה הבוקעות מגרונו של החזן מלוות בשגיאות רבות. פרצי צחוק רועמים נשמעו מצד ציבור המתפללים, מבלי יכולת להפסיק

הרב מנשה גליקזאהן

בימים אלו נמצאים אנו בימי ספירת העומר, אשר מצווים אנו להרבות בהם בבין אדם לחברו, לתקן את מידותינו, לראות את מעלת חברינו ולכבד את זולתנו.

דוגמא מאלפת לעניין הנשגב של כבוד איש לרעהו, רואים אנו אצל הגאון הנודע רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל. על רבי יחזקאל זצ"ל מיותר להכביר במילים, על גדלותו ואישיותו המיוחדת. שכן אם נתחיל לא נגמור. רק נציין מעט ממפעל חייו המרתקים. ר' יחזקאל כיהן במשרת רב ואב"ד לונדון ובכמה ערים נוספות בחו"ל, וכשהגיע ארצה כיהן כראש ישיבת סלבודקא, שתה את כוס התרעלה ברוסיה, בשלטון הקומוניסטי, הנודע באכזריותו.

חיבר עשרים וחמישה חלקים של חזון יחזקאל המהווה נכס אצל שוחרי ולומדי התורה. נפטר בשנת התשל"ו וציווה שבהלווייתו יניחו על גבי מיטתו את עשרים וחמישה הכרכים של ספרו. להלן נביא שני סיפורים מהגאון הנ"ל בעניין בין אדם לחברו.

מפעל חיים כביר ירד לטמיון במחי חיוך אחד על חשבונו של יהודי נבוך

היה זה בשעת התפילה, בית הכנסת היה גדוש מתפללים בעל התפילה ניצב ועומד במקומו ופותח בקטעי חזנות, אך למרבה המבוכה מילות התפילה הבוקעות מגרונו של החזן מלוות בשגיאות רבות. שגיאה אחת הציבור יכל לשאת, אך משנשנו השגיאות שוב ושוב למסכת של שגיאות, נשמעו פרצי צחוק רועמים מצד ציבור המתפללים, כולם צחקו וצחקו מבלי יכולת להפסיק. כולם, מלבד רבי יחזקאל, עומד הוא במקומו ביישוב הדעת מופלאה וממלמל את מילות התפילה כאילו כלום לא קרה. אינו שם את ליבו לפרצי הצחוק.

לאחר התפילה, ניגש אליו אחד התלמידים "ילמדנו רבנו" שאלו בפליאה, "הצלחתי להבין איך רבנו הבליג בטעות פלונית ובטעות פלונית שיצאו מפיו של החזן, אך בהמשך כשיצאה שגיאה כה צורמת, איך אפשר שלא לצחוק, מהיכן שאב רבנו את כוחות הנפש להתאפק ולא לעלות על שפתיו ולו חיוך קלוש?!"

השיבו רבי יחזקאל :"אכן באותו הרגע, שהוציא החזן מפיו שגיאה מביכה שכזו שכמעט בלתי אפשרי לשומעה מבלי לחייך, אך אז צץ בראשי מאמר חז"ל הנודע "המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא".

"הרהרתי בתוכי" מתאר רבי יחזקאל, "הן אך טבעי לעלות חיוך על דל שפתיי, אך אז כמו קול קרא בתוכי, שצועק בקול תקיף ונחרץ: "חצק'ל חצק'ל חיברת עשרים וחמישה כרכים על התוספתא, חצק'ל הרבצת תורה לעדרים במשך עשרות שנים, היית רב בלונדון היצבת שם את חומות הדת, הרחבת את חומות הקדושה, קרבת יהודים לאביהם שבשמים, היית חביב בעיני כולם, עשית כל כך הרבה עבודת ד' יתברך, פעלת כל כך עבור היידישקייט והנה כעת כל זה ילך לפח וירד לטמיון?! במחי חיוך עלוב על חשבונו של אותו חזן נבוך  לכל זה לא יהיה זכר, אין חיי עולם הבא? ומה יהיה עם כל מפעל חיי?" כך מתאר רבי יחזקאל לפני תלמידו את הרהורי ליבו באותה עת.

המשיך רבי יחזקאל בתיאור המרטיט באותו רגע התעשתתי, גמלה בליבי החלטה ליישם את מאמר חז"ל זה וממילא החיוך שכמעט והופיע הוחלף בארשת רצינות כאילו כלום לא קרה. ובלבד שלא לבייש חלילה יהודי בישראל.

הגר"י אברמסקי מוחה את דמעותיו של ילד קטן כדי להדבק במידותיו של הקב"ה

עובדה נוספת המוכיחה את אישיותו הענקית ומידותיו האצילות. הגר"י אברמסקי היה נוהג להתפלל בבית כנסת עד יומו האחרון, ואף כשהיה זקן מופלג היה צועד לבית הכנסת. באחת הפעמים, כשהוא צועד חרישית צדו עיניו ילד קטן בוכה, הרבה סיבות יש לפטור עצמו מלשים את ליבו אל בכיו של הילד: זקן, ואינו לפי כבודו, שאלה של ביטול תורה ובכלל אין זה מתאים שרב כה גדול יתעסק עם בכיו של ילד.

אבל יש כאן ילד בוכה, ניגש הגר"י אל הילד ושאלו: "ילד יקר, אתה מחפש אולי את אבא או את אמא? אתה רוצה שאעביר אותך את הכביש?" הילד מנענע בראשו, 'לא לא' כשדמעות ילדותיות זולגות מעיניו ללא הפוגה. "אז מדוע אתה בוכה" שואל הגאון בנימה רחימאית.

אומר לו הילד: "לפני כמה דקות אמר לי ילד אחד, שהחולצה והמכנסיים שלי לא יפים בכלל" רבי יחזקאל הוציא את משקפיו מכיסו והרכיבם על עיניו, מביט בילד הקטן והתמים "איזו חולצה יפיפייה, אלו מכנסיים מגוהצים יפה, איך קוראים לך ילד מתוק?"

ורבי יחזקאל ממשיך כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם: "אתה מכיר אותי?"

"ראיתי אותך הרבה פעמים" משיבו הילד.

"לי קוראים יחזקאל אברמסקי, ואני הרב פה של בית הכנסת. כעת לך הביתה ותאמר לאבא ולאימא שהרב אברמסקי אמר שהמכנסיים והחולצה שלך יפים מאד והשם שלך הוא שם מאד מתוק ויפה"

הילד החל קורן מאושר, מהר מחה את דמעותיו המלוחות וחיוך רחב התפשט על פניו. לאחר כמה דקות הגיעו ההורים אל הרב במרוצה, אחוזי הערצה: "מה היה כאן?" שואלים הם בביישנות.

ורבי יחזקאל עונה: "חז"ל אומרים על הפסוק :'לאהבה את ה'… ולדובקה בו' – יש מצוה להדבק בקוב"ה, שאלו חז"ל איך אפשר להדבק בקב"ה? הלא אש אוכלה הוא, אלא אומרים חז"ל הדבק במידותיו: מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום"

ממשיך רבי יחזקאל בהתלהבות "יש פסוק בישעיה הנביא, שכשהמשיח יבוא הקב"ה יאמר על עצמו שהוא ימחה את הדמעות מעל פניהם של כל עם ישראל, ואני בסך הכל רציתי לדבוק במידותיו של הקב"ה, ראיתי ילד קטן שמוזיל דמעות על פניו הטהורות ורציתי למחות את אותם דמעות".

(מתוך הספר 'אדרבה')