איסור סחיטת בגדים ושיער בשבת
* כיבוס בגד אסור בשבת משום מלאכת 'מלבֵּן'. כחלק מפעולות הכיבוס האסורות מדאורייתא, אסור להשרות בגד במים או להרטיבו, וכן אסור לסחוט בגד הספוג במים. ולדעת ראשונים רבים, יש בסחיטת בגד גם איסור 'מפרק', שהוא תולדה של מלאכת 'הדש'; והיינו, שסחיטת הבגד היא כסחיטת פירות – שמפרק משקה מהמקום שבלוע בו.
* השימוש בספוג לח, במטלית לחה או ב'מגבונים לחים' – אסור בשבת, משום איסור סחיטה, ומשום איסור 'מפרק'.
* סחיטת שיער אסורה בשבת מדרבנן, ואף בשיער המחובר לגוף, במקומות שיש בהם ריבוי שיער. ונהגו שלא לרחוץ את הגוף בשבת, מחשש שיבואו לסחיטת השיער.
* צחצוח שיניים בשבת עלול להיות כרוך באיסורים שונים: הוצאת דם מהחניכיים על ידי הצחצוח, כמצוי אצל רבים; מריחת משחת השיניים; וסחיטת שערות המברשת.
מהלכות מלאכת 'הצובע'
* צביעת בגדים, עורות, כלים, קירות, רהיטים וכו', אסורה מדאורייתא; וצביעת עור האדם אסורה מדרבנן, ויש אומרים שאסורה מדאורייתא.
* צביעת מאכל או משקה, כאשר היא נעשית לצורך אכילה ושתייה בצבע זה – אין בה איסור מלאכת 'הצובע'; ויש מחמירים.
מהלכות מלאכת 'המעבד'
* אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'המעבד', שעניינה הוא עיבוד עורות על ידי מליחה, ויֶתר פעולות העיבוד. וחכמינו ז"ל הוסיפו ואסרו עיבוד מאכלים בשבת על ידי מליחה.
* אסור להניח בשבת מלפפון חי בין מלפפונים כבושים, כיון שפעולה זו גורמת לכבישתו; אולם, מלפפון כבוש, מותר להניחו בין מלפפונים כבושים, או להחזירו למים שהיה כבוש בהם.
חכמינו ז"ל אסרו לבזוק בשבת מלח, על גבי מספר יחידות או חתיכות של יֶרק שדרך בני אדם לכובשו, ואף כאשר אין משהים את הירק עם המלח כלל.
* מותר לבזוק בשבת מלח על גבי חתיכה אחת של ירק שהדרך לכובשו, אם בכוונתו לאוכלה לאחר זמן קצר. ולמעשה, אין להשהות את היֶרק עם המלח כלל, אלא לאוכלו מיד.
מהלכות מלאכת 'הטוחן'
* שחיקת תבלינים אסורה בשבת משום מלאכת 'הטוחן'. ושחיקה בשינוי, כגון באמצעות כלי שאינו מיועד לכך, או על גבי משטח שאינו מיועד לכך – אסורה מדרבנן.
* ריסוק ומעיכת פירות וירקות, אסורים בשבת משום מלאכת 'הטוחן'. ומעיכה באמצעות ידית הכף, או קת הסכין – מותרת.
* מותר לעשות בשבת פעולה המותרת, גם כאשר יתכן שאגב כך תֵּעשה מלאכה האסורה בשבת, משום שאין כוונת העושה למלאכה זו, ובשבת אסורה רק 'מלאכת מחשבת'.
* אכילת דם בהמה ועוף אסורה מן התורה. איסור זה אינו אלא בדם שיצא ממקומו, וכן בדם צרוּר, אבל דם שלא יצא ממקומו ובלוע באברי הבהמה – מותר באכילה.