שמעתי מהגרי"מ טורצ'ין שליט"א, שאביו הגאון רבי אלעזר צדוק זצ"ל (בעל השונה הלכות יחדיו עם יבלחט"א הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א) היה מקורב מאד להגה"ק החזו"א זי"ע [כשנשאל החזו"א מדוע הוא מקרב אותו בקירוב מופלג כל כך – שהיה מקבל אותו ואת אחיו רבי חיים אהרון אף כשלא חש בטוב, ענה החזו"א, מה אעשה והנני אוהב את הריינקייט וירא"ש (נקיות וטהרת המחשבה) אשר להם, והם משובבים את לבי] באחד הימים נכנס אל החזו"א לשאול איזה שאלה שהייתה לו. לאחר שענהו החזו"א, שב החזו"א ושאלו, חקירה יש בידי, מה פשרן של דברים, שפעמים רבות הננו רואים בחור שנחשב בהיותו בישיבה לבחור ת"ח ירא שמים מרובים, ולאחר נישואיו הינו נהפך להיות לאיש אחר לא התמדה טהורה יש כאן, ולא עבודת התפילה, וממש נהפך להיות מפשוטי העם..
ומעתה באנו לחקירה, האם בהיותו בישיבה היה באמת ת"ח ויר"ש, אלא שלאחר נישואיו בצאתו 'לאוויר העולם' על כל פירושיו נצטנן מיראתו, או דילמא, שכבר בהיותו בישיבה בוסר היה אלא שהסתיר זאת תחת לימודיו ותפילותיו – כיון שלא בא במגע עם באי עולם, הגרא"צ נחרד למשמע השאלה, כאומר מי יודע למה ירמזון דברי הרבי, שמא כוונתו לומר עלי שהחמצתי לאחר נישואי (המעשה היה לאחר נישואיו) ומרוב תדהמתו נעלמה לשונו, עמד ושתק, עד שפטרו החזו"א בברכת שלום…
הגרא"צ יצא מבית החזו"א בלב נשבר וכולו מהורהר, מבולבל וטרוד מה רצה הרבי ממני.. לרוב היותו שקוע במחשבות טורדות אלו לא שם אל ליבו אל הדרך, ובמקום לחזור לביתו החל מהלך בכיוון ההפוך (כשברצונו ללכת לביתו), אחר הילוכו כברת דרך, פגע בו אחד מידידיו, הלה שנבהל לראותו מפוחד נזדעק לקראתו, אוי, רא"צ מה אירע עמך, מדוע פניך רעים היום, ולהיכן פניך מועדות, סיפר לו רא"צ דברים כהוייתן, שב הנני כעת מבית הרבי, כך וכך שאלני הרבי, ולא ענה לי, מהורהר אני כי אינני יודע מה רצה הרבי מאיתי, ואיזה רעה עשיתי ששאלני שאלות כגון דא. וממהר אנוכי לביתי – למצוא מעט מרגוע לנפשי. אמר לו ידידו ראשית, תדע, שהולך הנך בהיפוך מכיוון ביתך, ועוד, וכי כך עלה בדעתך ללכת הביתה, שמע נא לעצתי מהר נא לבית הרבי, ושאל נא מעמו שיבאר לך מה הייתה כוונתו ומה תשובתו על השאלה.
מיד סב רא"צ על עקבותיו, 'ובנשימה אחת' רץ ומיהר לבית החזו"א. וכמעט לא עבר תוך כדי דיבור וכבר עמד בפני רבו החזו"א, מששטח בפני החזו"א את תמיהותיו, אמר לו החזו"א פטרתיך לשלום מכיוון שראיתיך עומד בלא לבקש תשובה על שאלתי, אך עתה משביקשת תשובה תקבלנה. כי באמת בהיותו בישיבה כבר לא היה מצבו שפיר,
כי הכל חושבים שהאמונה נמצאת לכל יהודי בכיסו.. טעות גדולה בידם, כי בכדי לקנות אמונה נצרך האדם לעבוד בכל יום ויום – ובאם לא יעבוד לא יהיה לו אותה.
ואם תרצה לדעת איך, הנה אשאלך מה תעשה בצאתך לרחובה של עיר לקנות מנעלים לרגליך תחת המנעלים שנקרעו ופרוץ מרובה על העומד… הרי תיקח מעות מכיסך ותצא השוקה לחנות לקנות.. דע לך כי לא כך היא דרכה של תורה. אלא, עמוד לרגע בסמוך לפתח הבית, ופתח פיך לה' האלוקים שיזמין לך נעליים מתאימות במידה הנכונה, שתזכה לפנות אל המוכר הראוי וטוב עבורך, ואף גם הסכום שיושת עליך יהיו כראוי וכהוגן, אז תצא לשוק ותצליח בכל אשר תפנה. כמו"כ בפנותך דבר יום ביומו לקנות לחמך וחלב לבני ביתך, אין הדברים פשוטים כלל וכלל, אלא העתר בתפילה להקב"ה שתזכה למצוא את מבוקשך בנקל, וכך נמצאת עובד כל ימי חייך על קנין האמונה.
ובזה תתיישב ה'חקירה', כי אם היה עובד על האמונה כראוי בימי בחרותו בהיותו בישיבה הייתה האמונה נקנית להיות לו 'קנין נפש', ולא היה מאבד את בהירות דעתו ושלוות נפשו בצאתו לאוויר העולם, ולא היה נופל כ"כ ממדרגתו.
