הרב צבי וינברג
"אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח', ח')
בסוכה (ה:) אמר רב חנין כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר, וכ' שם רש"י, לשיעורין נאמר – הפסוק מדבר בשבחה של ארץ ישראל, שאפילו בדברי תורה צריכין לשער בפירותיה איסורין שבתורה.
וילפי' שם מ"זית שמן" שרוב שיעוריה כזיתים, (רש"י: מת ונבילה, ואיסור חלב, ודם, ופיגול, ונותר, וטמא, וגיד הנשה).
ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קפא) הקשה שבתענית (כג.) איתא שפירות ארץ ישראל היו גדולים מאוד, שעדשים היו כדינרי זהב, ומסתמא כל הפירות וגם הזיתים ככה, וא"כ קרא 'ארץ חטה ושעורה' וכו' דכולו לשיעורא נאמר, מיירי בפירות של ארץ ישראל, איך נשער בזיתים שהיו גדולים מאד.
וכתב שם: "כעת נלע"ד בישוב קושי' הנ"ל, דכשם שהיו פירותיה משונים לטובה, כך היו גידולי האנשים ובריאות גופם באופן טוב ונאות, והיה שיעור אכילה דידהו בזית דידהו", ע"כ.
ועי' בס' מידות ושעורי תורה (להר"ר חיים בניש שליט"א עמ' לז) שמביא הדעות בזה האם משערים לפי פירות א"י או בפירות כל מקום.