הרב אברהם פוקס
לילה. מחוגי השעון מתקרבים לחצות, בבתי כנסת רבים של עדות המזרח כבר נערכים לאמירת הסליחות של חודש אלול. ב'מוקד הישיבה' של 'אחינו' מציינים לעצמם האברכים האמונים על קבלת השיחות, עוד יום של תחילת זמן אלול, יום גדוש סיפוק של מתן עזרה וייעוץ לתלמידי הישיבות הפונים למוקד.
שעות הפעילות במוקד הסתיימו זה מכבר. "אני מתכונן לעזיבת המקום", מספר לי הרב מ' ב', אחד מהאברכים המופלאים שעונים לטלפונים, "נותן סקירה מהירה סביבי לראות שלא שכחתי דבר מה, הכובע והחליפה כבר בידי האחת, את ידי השניה אני שולח למתג האור כדי לכבותו – ולפתע הטלפון מצלצל, מצלצל בעוז, משל הוא מרגיש את מצוקת המתקשר שמעבר לקו. אני מסתכל על השעון, בראשי רצות להן המשימות שנותרו לי עד שאעלה על יצועי, אך ברור שאין כלל התלבטות. אי שם ברחבי הארץ מישהו מחזיק בטלפון ומחכה לתשובה, לעצה.
"אני שולח את ידי", ממשיך ומספר האברך, "ומקבל את השיחה. מעבר לקו נשמר השקט. ערב טוב, אני פותח בשיחה, ומקבל בחזרה 'ערב טוב' ביישן והססני, שלאחריו שוב משתרר לו השקט. איך אפשר לעזור? אני שואל בנעימות. 'קשה לי', נשמע הבחור אומר מעבר לקו. 'קשה לי להקשיב כל השיעור, קשה לי להתרכז ולכתוב אותו, וקשה לי אחר כך לחזור עליו'. הבחור משתהה לכמה רגעים, ואז מוסיף את משפט המחץ שנשמע היה שיושב על לבו כאבן כבדה: 'יש לי בעיות קשב וריכוז!'
"אני חוזר לשבת במקומי, מבין שזו לא שיחת טלפון 'על רגל אחת', ואומר לבחור: אני רוצה לספר לך סיפור על אחד מגדולי הדור הקודם, הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. סיפור ששמעתי ממשגיח בישיבה, אני לא יודע את מקורו, אבל כך הוא סיפר: כראש ישיבת קול תורה היה ר' שלמה זלמן מתפלל את תפילת שחרית בישיבה. באחד הימים לאחר התפילה ביקש מבחור שיגש למכולת הקרובה ויקנה מיני מזונות ובקבוק שתיה. הבחור רץ למלא את בקשת רבו, בעודו חושב בהליכתו לפשר הדבר. הוא לומד כבר כמה שנים בישיבה ולא זכור לו דבר שכזה ובקשה שכזאת מר' שלמה זלמן. הוא מסיים את שליחותו בזריזות ומגיש לפוסק הדור את המגדנות שקנה. ר' שלמה זלמן מודה לו על טרחתו, פורס על שולחנו את המאכלים ומכבד את הבחורים שעוברים בסמוך לו בברכה ובטעימה. הבחורים שנענים לבקשתו, תולים בו עיניים שואלות, ור' שלמה זלמן לא ממתין ומספר להם שהיום, היום, לאחר שנים רבות, כאשר מאחוריו עשרות אלפי תפילות – הצליח לכוון בכל מלות התפילה, וזו סיבה נפלאה לעשות 'קידוש'…
"רבים רבים", ממשיך האברך בדבריו לבחור, "אינם יכולים להתרכז ברציפות זמן ארוך, איש איש ואורכו הוא, אך אין זה מונע בעדם מלהצליח ולנצל את הכלים האחרים שקיבלו מהקדוש ברוך הוא. והם קיבלו כלים, ועוד איזה כלים! אנשים רבים ומפורסמים, מנהלים ואנשי עסקים – הן עסקים גשמיים והן עסקים רוחניים, 'מתלוננים' על כך שהינם בעלי הפרעות קשב, והיותר מוצלחים שבהם יודעים לומר ולהסביר שבעיה זו, ודוקא בעיה זה, היא הגורם להצלחתם. מובא בספרים הקדושים שיותר משצריך האדם לדעת את חולשותיו ומגרעותיו, צריך הוא לדעת את מעלותיו, שהרי הן הן כלי העבודה שחנן אותו בורא העולם.
"הבחור, שמקבל בטחון עצמי במהלך השיחה", מספר לי אותו אברך כשעיניו מאירות משמחה של מצוה, "מפשיר אט אט מביישנותו, והוא מקיים שיחה ערה, במהלכה הוא גם מקבל עצות פרקטיות לדלג על מהמורות החיים ולמנף את תכונותיו לצמיחה בתורה. הוא נשמע רגוע יותר לאחר שהרגיש שקיבל כלים להמשך הדרך".
איך מסתיימת השיחה? אני שואל את האברך.
"סיום נפלא", הוא עונה לי. "השתרר שקט מעבר לקו, ואז שאלתי את הבחור: רצית לומר עוד משהו? "כן", הוא עונה. "רציתי לומר – איזה נס שהתקשרתי… ודרך אגב", הוא מוסיף, "איך אתה מסביר את העובדה שהייתי מרוכז בכל משך השיחה איתך?"…