מה היינו מגיבים על רעשים בשעות הלילה? לא רעשים רגילים אלא דפיקות חזקות של פטיש על ברזלים. דפיקות של נפח מקצועי. אדם שמקצועו במלאכת הברזל, והוא בוחר להתחיל את יום עבודתו דווקא בשעות הקטנות של הלילה.
תאמרו אולי: משהו חד פעמי? לא! משהו קבוע. נפח שכל לילה, מיד אחרי חצות הלילה מתחיל לדפוק בקול רעש גדול וללא הרף.
אתם לא צריכים לענות! כל אחד יחשוב עם עצמו מה הוא היה עושה, אבל תשמעו איך הגיב לזה הרבי הקדוש רבי שלום מבעלזא, מי שהיה קרוי "השר שלום".
בצעירותו של השר שלום, מספר הכנסת יחזקאל מדעעש, בספרו על התורה, בפרשת בלק, היה הרבי מבעלזא גר ליד נפח גוי, שבכל לילה היה מתעורר אחרי חצות הלילה ומתחיל לעשות את מלאכתו. להרעיש ולדפוק עם פטישים.
הרבנית הצדקנית של השר שלום מרת מלכה, הייתה ידועה בצדקתה. ידוע מה שאמר עליה הרבי הקדוש רבי מאיר מפרמישלאן, כתוב בפסוק בפרשת לך לך (בראשית יד יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" – אם מלכה היא צדקת – 'מלכי צדק' – אז ר' שלום יכול להיות מלך, 'מלך שלם'.
הרבנית מלכה הייתה תמיד מעודדת את השר שלום ללמוד ולהתמיד, וכשהם היו שומעים את הנפח מתחיל להלום עם הפטיש באמצע הלילה, הם לא היו מתרגזים ומחפשים להמשיך לישון, הם לא ניסו לחשוב איך להתמודד עם הרעש ולהחזיר את השקט, אלא הרבנית הייתה מעודדת את בעלה לקום וללמוד גם הוא בהתמדה: "אם הגוי קם למלאכתו החומרית בשעה כה מוקדמת, אתה שיש לך את התורה הקדושה, בוודאי ובוודאי שעליך לקום כדי ללמוד".
כך מדי לילה בלילה. הנפח היה מעיר אותם בדפיקות של הפטיש והברזל, ורבי שלום היה מתיישב ללמוד, כשהרבנית נשארת גם היא ערה, מסדרת לו את הנרות בכדי שיוכל ללמוד ברוגע.
לילה אחד, רבי שלום קח עוד לפני הנפח, וכמובן שהוא התחיל תיכף ללמוד עוד לפני שנשמעו הדפיקות של הנפח. וההמשך הוא לא פחות ממפתיע: באותו יום מת הגוי הנפח! הסביר השר שלום: כל החיות של הנפח בעולם היה על ידי זה שהדפיקות שלו העירו אותי בלילה ללמוד. זה נתן לו חיות למשך אותו היום. כאשר לילה אחד התעוררתי בעצמי – כבר לא היה לו חיות, ולכן הוא מת.
ומסיפור אחד נלך אל סיפור דומה: גם הוא על גויים שלא נתנו לישון בלילה! ועל מוסר השכל דומה.
הצדיק רבי הלל מקולומיי נסע פעם בדרך רחוקה. באמצע הדרך הוא נכנס לאכסנייה יהודית, התפלל תפילת ערבית, אכל מעט ופנה לישון בחדר שבעל האכסנייה הכין לו.
באכסנייה היה גם דלפק, מכרו בו משקאות חריפים לגויים המקומיים, והם כדרכם השתכרו והרעישו בקולי קולות, עד השעות הקטנות של הלילה. חשש בעל האכסנייה אולי הרעשים העצומים של השיכורים מפריעים לצדיק שמבקש ללמוד או לנוח, ולכן בבוקר הוא התנצל בפניו על הרעשים האלו.
ענה לו רבי הלל מקולמיי: בפרשת השבוע, פרשת תולדות, נאמר (בראשית כה כז): "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". חז"ל אומרים בתנא דבי אליהו (זוטא, פרשה יט) חידוש מופלא: "כשהיו יעקב ועשו [מצויים] במעי אמן, אמר לו יעקב לעשו: עשו אחי, שנים אנחנו לאבינו! ושני עולמות יש לפנינו! העולם הזה והעולם הבא! העולם הזה יש בו אכילה ושתיה, [יש בו] משא ומתן, [יש בו] לשאת אשה ולהוליד בנים ובנות, אבל העולם הבא אינו כן בכל מדות הללו. רצונך, טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא".
חז"ל אומרים שהיה ביניהם הסכם ברור: עשו מקבל את העולם הזה, ויעקב קיבל את העולם הבא.
אמר רבי הלל מקולומיי לבעל האכסנייה: אני דווקא שמחתי מאוד לשמוע את הרעשים של הגויים השיכורים, כי חשבתי לעצמי: אם הם מסורים כל כך לחלק שהם קיבלו, לעולם הזה, ולכן הם זוללים וסובאים ומשתכרים. הרי זה מחייב ומלמד אותנו עד כמה עלינו להיות מסורים לחלק שאנחנו קיבלנו, לעולם הבא. להתכונן לזה כראוי בתורה ובמעשים טובים.
אחד מגדולי הרבנים בסלובקיה היה הגאון רבי שמואל רוזנברג רבה של אונסדורף, הוא נפטר לפני יותר ממאה שנה ובספר תולדותיו מסופר שהוא סיפר את הסיפור הזה על רבי הלל מקולומיי והוא הסביר עם זה את הפסוק בפרשת השבוע (בראשית כז מ) 'וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד' – עשו יחיה על חרבו, אבל יעקב אחיו יקבל ממנו את דרך העבודה. כשיעקב יראה את מסירותו של עשו לעולם הזה, הוא יבין היטב איך עליו לעבוד לחלקו בעולם הבא.
סיים רבה של אונסדורף ואמר: זהו פירוש דברי חז"ל הידועים על היצר הרע, במסכת קידושין (ל:): 'אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש'. למה להכניס את המנוול לבית המדרש? האם לא עדיף לעזוב אותו ולברוח לבית המדרש? התשובה היא: מהמנוול תלמד את המסירות ואת החשק. כשם שהגויים עושים את העבירות בהנאה וברצון, כך על היהודים ללמוד מהם לקיים את התורה והמצוות בהנאה וברצון. זה מה שצריכים למשוך ולהכניס אל בית המדרש!