השנה, שחל ליל הסדר בליל שבת קדש, יש לארגן ולהכין את כל הנצרך לעריכת הסדר: ניקוי, ברירה, חיתוך וטחינת הירקות השונים לכרפס ולמרור, לפני כניסת הלילה; הכנת התבשילים על גבי הפלטה או הכיסוי לכיריים, ובכלל זה:
א. יש להכין את מי המלח לטיבול לפני שבת. לא הכינו: יש להכינם בליל החג, עם מעט מלח, בכמות שתספיק לצורך הטיבול בלילה בלבד.
ב. יש להוסיף את היין לחרוסת לפני השבת. לא הספיקו: יש להניח תחילה את היין לכלי (בכמות יותר גדולה – להימנע מלבוא לידי בלילה עבה [לש]). לא הספיקו לחתוך את מרכיבי החרוסת לפני שבת: יש לחתוך בסכין (לא במגררת או כלי המיוחד לחיתוך) ובחתיכות גדולות יותר מהרגיל בחול, ובסמוך לסעודה.
ג. לא בדקו את הכרפס והחסה מתולעים לפני שבת, יש להסיר חלקים נגועים יחד עם קצת מהעלה, משום בורר.
*
יש להקדים ככל שניתן את ההכנות הקשורות לליל הסדר, ואף שמותר לעסוק בהן אף אחרי חצות, ראוי ורצוי להספיק לנוח קמעה כדי להסב לשולחן הסדר בדרך חרות – ערניים ושמחים לקיום מצוות הלילה בשלימות. וכן, כדי להתחיל בסדר בזמן (כדלהלן) כדי שלא יירדמו הקטנים, וכדי להספיק לסוף זמן אכילת האפיקומן – 12:39
יש להכין: שולחן יציב, כסאות נוחים, כריות להסיבה. בשו"ע (תע"ב, ד): "אשה אין צריכה הסבה אא"כ היא חשובה, וכל הנשים שלנו חשובות אך לא נהגו להסב". למעשה: נשים בנות ספרד – נהגו להסב (כף החיים שם, כ"ח). בנות אשכנז חייבות בהסיבה, רק אם חשובות: בכסף משנה פ"ז מהלכות חמץ ומצה מונה 4 אפשרויות ל"אשה חשובה": 1) בת גדולי הדור אשת חיל יראת ד'. 2) חשובה בפרי ידיה. 3) שאין לה בעל והיא גברת הבית. 4) מי שיש לה עבדים ושפחות ואינה צריכה להתעסק בתיקון המאכלים ועניני הבית. הסיבה: היינו, הטית הראש והגוף לצד שמאל, בהישענות על כרית המונחת על ידית הכיסא, או בסיבוב מסד הכיסא לשמאל והישענות עליו.
יינות ומיץ ענבים – עדיף בצבע אדום, אא"כ הלבן משובח. במזיגת אדום בלבן בלילה – מוזגים את הלבן לתוך האדום. לפתוח הפקקים והסגרים לפני החג. בנות ונשים – יכולות לשתות לכתחילה מיץ ענבים, כי אין להן דין שמחת יום טוב ביין המשמח כגברים (הגרצ"פ פרנק זצ"ל). אין לערב מים במיץ ענבים, כיוון שגם כך טעמו קלוש (דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל). טוב להניח על השולחן בתחילת הסדר את כל סוגי היינות שבבית – כדי שלא לבוא לידי ספק ברכת הטוב והמטיב.
גביע או כוס לכל אחד מהמסובים, כולל בנים ובנות מגיל חינוך (6–7), המכילים רביעית: לגר"ח נאה – 86 סמ"ק, לחזון איש – 150 סמ"ק. כוסות שלימים, שטופים ומודחים. הערה: כיון שיש דעות, שיש לשתות לכתחילה את רוב הכוס ממנה שותים – מומלץ שלא להניח כוס גדולה יותר מהשיעור הנצרך.
בני ספרד שופכים בעשרת המכות מן הכוס לתוך כלי, בני אשכנז – מטיפים באצבע ("אצבע אלקים היא") כמפורט להלן, על כן, לכוס שניה אין למזוג יין הקדוש "בקדושת שביעית".
*
יש לבדוק המצות מחשש כפולה לפני סוף זמן ביעור החמץ:
כללי כפולה: א) התקפלה המצה ויש הפסק אויר במקום הקפל – אין לאסור מדין כפולה. ב) אפילו אין הפסק אויר בין הקפל, אבל אינה דבוקה במקום הקפל עדיין לא נאסרה. ויש המחמירים שאפילו רק נוגעים שני צדדי הקפל בלי שום הפסק אויר – אסורה המצה (קנה בושם בשם שו"ע הרב). ג) אם הכפלים דבוקים באופן שאפשר להפריד ביניהם – אסורה. במצות שלנו אין לחשוש לנפוחה – שהחללים והאבעבועות רובם מחמת חום האש.
חובה במידת הצורך להפריש חלה מן המצות בטרם כניסת החג. להלן מספר כללים בהפרשה:
א. יש לקרב החבילות זו לזו כשהן פתוחות. אין בכל חבילה שיעור הפרשה, יש להניחן לתוך סל אחד או לכסותן במפה (משנ"ב תנז, ז ושלמת חיים א, עט), וכן נהג בעל קהילות יעקב זצ"ל לשים את כל החבילות בסדין פרוס, כשמקרבים חבילות ושמים מצה הנוגעת במצות שבשתי החבילות – ודאי יש צירוף (אורחות רבנו ח"ב עמ' 20).
ב. יש להיזהר שלא לצרף יחד מצות שמורות ושאינן שמורות, וכן מצות יד ומכונה, לצירוף סל, הואיל ומקפידים שלא לערבם אלו באלו – (שו"ע יו"ד שכו, ב). ולדעת הגר"מ שטרנבוך שליט"א (בהגדת מועדים וזמנים) יש להחמיר שלא לצרף אף לא מצות מתנור ראשון עם מצות מתנור שני.
יש המכינים את ה'כזיתים' לצורך מצוות הלילה בשקיות. ולכתחילה יש להקנות את מצות המצווה לכל אורח – מ"שלכם" (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל).
ביעור המעשרות
נאמר בדברים י"ד, כ"ח: "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו'" – בערב פסח של שנה רביעית ושביעית לשמיטה, מבערים [-מסלקים את חובות המעשרות שנותרו ברשותנו] של שלשת השנים הקודמות. ונקראות "שנות הביעור". השנה, תשע"ט, היא השנה הרביעית לשמיטה הבעל"ט – בשנת תשפ"ב. הערה: לדעת הרמב"ם מעשר שני י"א, ג זמן הביעור הוא בערב יום טוב האחרון של הפסח, והמנהג שזמן הביעור לכתחילה בערב יו"ט הראשון .
אופן הביעור: מי שברשותו פירות שטרם הופרשו מהם תרומות ומעשרות, צריך להפרישם כעת, וכן מי שברשותו פירות מעשר שני שלא נפדו, פודה אותם על פרוטה – מטבע המיועד לכך, ומאבד את המטבע בהכאה בפטיש, או בהנחתו על פסי רכבת וכדומה, וכן מי שיש בידו פירות מעשר עני של טבל ודאי – נותנם לעני.
וידוי המעשרות: נאמר בדברים כ"ו, י"ב-ט"ו: "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו' ואמרת לפני ד' אלוקיך, ביערתי הקדש מן הבית, וגם נתתיו ללוי ולגר וגו' ככל מצוותך אשר ציוויתני, לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי וגו' לא אכלתי ממנו באוני וגו' שמעתי בקול ד' אלוקי וגו' השקיפה ממעון קדשך… וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו וגו'"
בזמננו, כיון שלצערנו לא קיימנו את כל מצוות תרומות ומעשרות כתיקונן, יש נוהגים לקרוא במנחה של ערב פסח או בערב שביעי של פסח, שהוא זמן קיום המצווה על פי התורה, מתחילת הפרשה: "כי תכלה" וגו' – כנ"ל, ואינו נאמר אלא ביום (שולחן ערוך יו"ד של"א ק"מ-קמ"א). והגאון האדר"ת זצ"ל נהג לקרוא את פרשת הווידוי בציבור.
הערה: עבר הפסח, ולא נעשה הביעור, יש לבער בהקדם האפשרי, מכל מקום הפירות אינם נאסרים (חזון איש דמאי ב, ז וראה שו"ת מנחת שלמה א, ס"ה).