הרב צבי וינברג
"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ" (בראשית מ"ו, ל')
האלשיך הק' (בתורת משה) עה"פ (לעיל מה,כח) "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות", כתב שאמר יעקב שקשה להאמין, שיוסף היה במקום זימה ולא חטא, ולכן אמר: "לא תתקרר דעתי עד אלכה ואראנו ואכירה בפרצוף פניו אם צדיק הוא אם אין".
שכן היו מכירים בזמנים ההם, כי שלומי אמוני ישראל קדושים אשר בארץ אשר היו לפנינו בימים ראשונים, מטוהר נפשם וחלאת חולשת זוהמתן, יכירו וידעו בהביט אל פני אדם גם פני איש, הצדיק הוא הרשע, ויעידון ויגידון פרטי מעללי איש בהכרת פניו ולא יחטיאו. ולפי"ז מבאר (להלן מח,ט) מה שאמר יעקב כאן "אמותה הפעם", שאחרי שראה בפניו של יוסף שלא חטא אמר: "אמותה הפעם" – אני כבר יכול למות, כי מצאתיך צדיק.
ועניין זה של הכרה בפרצוף, מבואר באריכות בזוה"ק (ח"ב ע.) עה"פ ואתה תחזה וגו', ושם (ח"ג עה:) מובא על אחד שהיה לו רושם בפניו מחמת איסור עריות, והיה בוכה על זה ושב בתשובה, והעביר ר' אבא הרשימה מפניו ע"י מעשה נס ותפילה.
ועיין בשער הגלגולים (למהרח"ו הקדמה אות יז) ומורי ז"ל, בכל ערב וערב היה מסתכל בתלמידיו העומדים לפניו, ורואה בהם איזה פסוק מאיר יותר באיש ההוא מצחו מצד השרות נשמתו המאירה שם, והיה מבאר לו קצת מן הפירוש של הפסוק ההוא, כפי הפירוש השייך אל נשמתו כנזכר, וקודם שהיה ישן האיש ההוא, היה מכוון אל הפירוש ההוא שבאר לו קצתו, והיה קורא בפיו הפסוק ההוא, כדי שכאשר תעלה נפשו למעלה בפקדון בשינתו ילמדוהו עוד תשלום.
ובפרי עץ חיים (למהרח"ו שער השבת פ"ג) כתב "גם שערות של אדם של ראש ושל זרועות ושל גוף, מורים על דברים רבים, וכפי גוונם או נטייתם למעלה או למטה וכיוצא, וכן כל אבר ואבר יש בו אותיות, אלא שבמצחם הוא עיקרם, וכן בעיני בני אדם יש בהם גלוי אותיות".
(קב ונקי)