"וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ" (דברים ה', י"ז)
האבן עזרא (שמות כ,יד) תמה על האזהרה של "לא תחמוד" – איך אפשר לצוות על האדם לשמור את מחשבתו ורצונותיו, הרי הדברים מסורים הם ללב. ב"ספר החיים" (לרבי חיים ב"ר בצלאל זצ"ל אחי המהר"ל – ספר זכיות פרק שישי) מיישב את קושית האבן עזרא, ע"פ מאמר חז"ל (תורת כהנים קדושים מובא ברש"י ויקרא כ,כו) שלא יאמר האדם אי אפשי בבשר חזיר זה, רק יאמר אפשי אבל מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי וכל זה כדי להרבות שכרו.
וכתב: "נראה דהוא הדין שראוי לאדם להרבות תאוותו בדבר שאין נפשו קצה בו, כגון אם רואה מאכלו של גוי, יאמר: כמה נפשי חשקה במאכל זה או ביין של גוי זה, אבל מה אעשה וכו'. ומיהו בדברים אשר בלאו הכי נפשו של אדם חומדתו יותר מדי כגון גזל ועריות, אין ראוי להביא את עצמו לידי תאוה יתירה. ואפשר דזהו אזהרת "לא תחמוד אשת רעך" שבא להזהיר שלא יביא עצמו לידי חימוד, אע"ג דבשאר עבירות ראוי להוסיף תאוה", ע"כ.
(קב ונקי)