סיפר רבניו הגר"נ קרליץ זצ"ל: "לאחד הדיונים בבית הדין הגיע בעל דין שאינו שומר מצוות, שהסכים לקבל דין תורה. לאחר פרק זמן פגשתי אותו, והיה ניכר עליו שהתחיל לשמור מצוות. שאלתי אותו מה השפיע עליו, והשיב: 'אמנם אף אחד לא דיבר איתי על כך, אבל כשראיתי איך מתנהל דין תורה, כיצד הדיינים שוקלים ודנים בזהירות רבה כל פרט ורק האמת עומדת בפניהם, הדבר הותיר בי רושם עז ולכן חזרתי בתשובה".
פעם נשאל רבינו, מדוע בבית דינו אין משתיקים את בעלי הדין כאשר הם עוברים את הגבול. נענה רבינו הושיב: "כאשר בעלי הדין שקועים בויכוח סוער, בלהט הויכוח נשמעים דברים רבים שלא נאמרו קודם. וככל שהם מדברים יותר, בדרך כלל ניתן לתפוס מי מדבר אמת ומי דובר שקר"…
שח חתנו של רבינו, הראב"ד הגאון רבי שריאל רוזנברג שליט"א: "רבינו עמד על כך שצורת ישיבת הדיינים לא תהיה באופן המשדר ריחוק, ואמר: 'צריך שבעלי הדין ירגישו ששומעים אותם'. לכן לא הסכים שיהיה שולחן נפרד לדיינים, ועד היום הדיינים ובעלי הדין יושבים סביב שולחן אחד".
פעם נשאל רבינו: כאשר באים לבית הדין שני אנשים שנראים כיראי שמים, איך אפשר לדעת מי הרמאי ומי דובר אמת? בתחילה שתק רבינו, אבל לאחר שהפצירו בו נענה ואמר: "ה' שם בפיו של הרמאי שיכשל בלשונו ויאמר טענות שיש בהן הודעת דין" (עי' פירוש הגר"א על הפסוק [משלי כב יב] "). שאלוהו: "ומה עושים כשזה לא קורה?". לאחר שתיקה ארוכה השיב רבינו: "במקרה כזה הדיין צריך לפשפש במעשיו ולעשות תשובה, בראותו שלא מסייעים לו מן השמים…".
לשמוע את השני
פעם שח מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל לבנו הגאון רבי אברהם ישעיהו שליט"א: "היום היה בבית דין דבר 'מעניין': לאחר אחד מדיני התורה, ראיתי ששני בעלי הדין קיבלו והבינו את פסק בין הדין, וזה דבר נדיר… בדרך כלל לאחר פסק הדין יוצא כל אחד בהרגשה שהוא הצודק, ומה שקיבל את דברי בית הדין זה 'לפנים משורת הדין'. אבל היום, שני בעלי הדין יצאו מרוצים וקיבלו את פסק הדין
והסביר רבינו: "חושבני, שהסיבה טמונה בכך שאף על פי שזמן מה לאחר תחילת הדיון כבר הבנתי מה צריך לפסוק, בכל זאת נתתי להם להמשיך לדבר, והקשבתי להם במשך כשלוש שעות. ומכיון שהם הרגישו שמבינים אותם באמת, לכן קיבלו את הפסק בלב שלם".
(מתוך קובץ גליונות נח תש"פ)