הרב בנימין בירנצוויג
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א', ח')
רב ושמואל נחלקו בגמרא בסוטה (יא, א) מיהו המלך החדש שהתמנה על מצרים? אחד אמר שהיה מלך חדש ממש, ואחד אמר שהתחדשו גזירותיו!
דברי חז"ל אלו מצריכים התבוננות מעמיקה. פרעה מלך מצרים שזכה לטובה כה מרובה מאת יוסף היהודי, שפתר לו בחכמתו הנדירה את חלומו, ובעצתו היעילה הציל את מצרים מחרפת רעב ומוות, שעלולה היתה להימשך שבע שנים, הכיר בכך, כפי שכתוב: "ויסר טבעתו מעל ידו… וירכב אותו על מרכבת המשנה אשר לו", ומינה אותו למשנה למלכות, בידיעה כי "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו.."
והנה "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" – היתכן?! הרי גם האיש הפתי והנבער ביותר, לא יוכל להשכיח מלבו רגשי הכרת הטוב כה גדולים, וכיצד זה שכח פרעה והתכחש לכל הטובות שהורעפו עליו ועל עמו, והצילו את האומה המצרית?!
מרן רבי לייב חסמן בספרו 'אור יהל', מלמדנו בזה יסוד גדול בכוחות הנפש. כל אדם יכול בזמן קצר להתדרדר במדרון תלול ונורא, מאורח חיים למעלה להשכיל, עד רדת שחת של שפלות ודיוטה התחתונה. ממרום ההכרה של גדלות יוסף ואלוקיו, "איש אשר רוח אלוקים בו", עד שפלות ההתעלמות של "מלך חדש אשר לא ידע את יוסף", כאילו לא היה יוסף מעולם, וגרוע מכך, אף הגיע ל"הבה נתחכמה לו", השאיפה להשמיד את עם יוסף, נורא למתבונן!
אבל יש לדעת ולהתעודד, מוסיף רבי לייב חסמן, שכוחות נפש אלו פועלים גם לצד החיובי, שיש בכוחו של האדם, לעלות ולהתעלות משפל המדרגה בו הוא נמצא, עד לרום המעלה של גדלות ורוממות האדם! אדם שנפל לתהום של שפלות רוחנית, שקשה לו לצאת ממנה, גם בגלל מחשבות יאוש כי 'אין סיכוי', יש לו לדעת, כי ברגע אחד של החלטה אמיצה ונחושה להשתנות, הוא כבר יצא מאפילה לאורה, והבא ליטהר מסייעין בידו!
מכאן נמצאת סתירת בניינם של המון בני אדם, קובע רבי לייב, אלו יושבי חושך וצלמות אשר התדרדרו לתהומות של שפלות רוחנית, וכשמדי פעם מתנוצצת בלבם מחשבת חרטה ותשובה, מיד מסירים אותה מלבם בטענת שוא של 'אין לי סיכוי! ומה אוכל לעשות? כיצד אפשר להשתנות מתהום עמוקה שכזאת?!', אבל האמת מורה כי הבל בפיהם, ואין היא אלא מחשבת עצלות ורפיון. וידעו כי יש בידם להתרומם לרום הגבהים, לו רק יעוררו עוז רוחם, והקב"ה מסייע בידם.
הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, סיפר מעשה נפלא שראה בהיותו בגלות של עבודות כפיה בסיביר הקפואה. הוא היה מתאר את עבודת הפרך המשברת גופו של אדם, שהיתה מנת חלקם של האסירים במשך כל שעות היום, מבוקר ועד ליל ללא הפסקה כלל, וכיצד לאחר יום עבודה מפרך, הם היו מגיעים לצריף האסירים, ונזרקים בעייפות של ריסוק עצמות, לעבר המיטה למשך ה 3-4 שעות שניתנו להם לשינה בכל לילה.
מספר הרב גלינסקי, שהוא היה כמעט היחיד שבקושי נרדם, כי את הזמן המועט הזה ניצל לקצת לימוד תורה, ואף לתפילות, יען כי היה זה הזמן היחיד שהיתה לו אפשרות לדבר עם הקב"ה בתוך החושך הנורא.
דבר מוזר התגלה לו במהלך הלילות בצריף האסירים. כל לילה, אחר שכל האסירים עלו על יצועם תשושים וחסרי כח, קם לו בזריזות אסיר אחד שהיה ממוצא צרפתי, ואחר שבדק שכולם ישנים, היה קופץ ומוציא מתחת מזרונו שקית, מוציא מתוכה מדים של גנרל צרפתי, לובשם ומתחיל להצדיע ולעשות תנועות של גנרל בצבא…
הרב גלינסקי חשב בתחילה, כי דעתו של אותו אסיר השתבשה עליו מקושי העבודה וההשפלות שהיו מנת חלקם של יושבי המחנה, אך דחה מחשבה זו, כי הרי לא יתכן שאדם שהשתבשה עליו דעתו יחזור על אותה פעולה כל יום באותו צורה ותזמון.
לבסוף החליט הרב שהוא חייב לברר את העניין. לילה אחד כשהאסיר הצרפתי קם באמצע הלילה, הפתיעו הרב גלינסקי, ושאלו "מה מעשיך?! אני עוקב אחריך כל לילה, ואני חייב לדעת את הסיבה למעשיך המוזרים!"
האסיר הצרפתי שהופתע, מיהר להשתיקו, לבל יתעוררו שאר דיירי הצריף. הוא הוריד את מדי הגנרל, הכניסם לשקית והחביאם מתחת למזרונו. לאחר מכן התיישב והחל בסיפורו: "דע לך, שהייתי גנרל גדול בצבא הצרפתי. במהלך המלחמה ברוסיה, נפלתי בשבי, והנך רואה ומרגיש כיצד הרוסים מנסים בכל הזדמנות להתעלל בנו, ולהשפילנו עד עפר, כדי שלא תהיה לנו זהות ואישיות כלל!
מגנרל בצבא הצרפתי הפכתי להיות מנקה שרותים במחנה האסירים בסיביר… הרגשתי כי אני מאבד את צלם האנוש שבי, והחלטתי שלא אתן לעצמי את הפינוק הזה! מאז אני קם כל לילה, פושט את בגדי האסיר ולובש את מדי הגנרל, שגם כשלקחו אותי בשבי התעקשתי לקחתם איתי לכל מקום, וכך אני מזכיר לעצמי כל לילה, כי אני גנרל בכיר בצבא! עוד יבוא היום והעם שלי ינצח, או אז אחזור לביתי, לעמי ולמשפחתי, כגנרל, ולא כאדם שפל".
שמע הרב גלינסקי את סיפור הגנרל ולמד מכך מוסר השכל נפלא!
גם בסיביר הקפואה, בעבודות פרך המשברות גוף ונפש, כשכמעט לא נשאר לאדם צלם אנוש, ונוטה הוא ליאוש מוחלט, כשכבר לא עולה על לבו אפילו בדל מחשבה שיוכל לצאת אי פעם מן השפלות הנוראה שנמצא בה, אם יאזור אדם את עוז רוחו, ויזכיר לעצמו כל הזמן כי אפשר לשנות, אסור להתייאש וחלילה לו לטבוע בגלי העצבות והיאוש, כשהלב נשאר חי אזי גם כשהנפש בתחתית השפלות – אפשר להחיותה, לחדשה ולרוממה!