הרב צבי וינברג
"וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" (בראשית י"ד, י"ג)
בבראשית רבה (מב,ח) מובא מחלוקת מדוע אברהם נקרא "העברי", דעת רבנן שהוא מעבר הנהר ושהוא מדבר בלשון עברי. אברהם אבינו דיבר לשון הקודש מקטנותו ממש, כך מובא בפרקי דרבי אליעזר, (פכ"ו) "כשנולד אברהם בקשו כל גדולי המלכות להרגו ונחבא מתחת לארץ שלש עשרה שנה שלא ראה לא שמש ולא ירח, לאחר שלש עשרה שנה יצא מתחת לארץ מדבר בלשון הקדש". וברד"ל שם (אות ו') הביא מרבנו בחיי כשהיה במערה נעשה לו נס ונפתח לו מתחת לארץ ב' סילונות אחד של שמן ואחד של סולת.
ומביא שם הרד"ל (אות ח') מהרמב"ם בפי' המשניות ריש תרומות שסיבת האילמות הוא חרשות ממעי אמו ולא ישמע מה שמדברין, וא"כ לדבריו קטן המתגדל יחיד במערה כאברהם היה לו להיות אילם לגמרי עד שיצא לאויר העולם וישמע אחרים מדברים, והנס היה שידע מעצמו לדבר לשון הקודש.
ועיין בפירוש "בנין יהושע" על אבות דרבי נתן (לז,ב – מהג"ר יהושע פולק זצ"ל נדפס בש"ס ווילנא) שמביא בשם הרמב"ם "אם לא נדבר בתינוק הנולד שבעה שנים שום דיבור, כאשר יגדל ידבר מאליו לשון הקודש שהתולדה הוא מבטן".
(קב ונקי)