הרב צבי וינברג
איזו עצה נתן הגר"ח קניבסקי שליט"א להנהלת ת"ת 'עץ חיים' בירושלים?
"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן… וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא י"ד, ל"ד)
וכתב רש"י בשם חז"ל: בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.
בזוהר הק' (פר' תזריע דף נ.) הקשה על פירוש זה, אם נאמר שטעם נגעי בתים כדי לגלות את המטמוניות, מדוע ציותה התורה לחלוץ את האבנים ולקחת עפר אחר ואבנים אחרות, די היה לפנות רק מקום הנגע,
וכתב שם [מתורגם]: כל הבונה בית, כשהוא מתחיל לבנות חייב הוא להזכיר בפיו כי לכבודו של הקדוש ברוך הוא בונה.
ואז שורה על מעשיו סייעתא דשמיא, והקדוש ברוך הוא משרה על ביתו קדושה וקורא עליו שלום, כמו שנאמר "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא".
ואם לאו עלול הסטרא אחרא לשכון בביתו חלילה, וכל שכן שמזמין הוא את הסטרא אחרא אם בונה הוא את ביתו כדי להטמא בו, ודאי ששורה רוח טומאה.
ומי שגר בו אינו נפטר מן העולם עד שנענש בבית זה, וכל מי שגר בבית עלול להנזק, שהרי בדירה זו שורה רוח הטומאה המזיקה את הנמצא בבית.
ואם תשאל כיצד נדע אם שורה בבית רוח טומאה, נוכל לדעת זאת אם נזוק בונה הבית או אנשי ביתו בגופם או בממונם.
וזהו הענין של נגעי בתים כשנכנסו ישראל לארץ, שעשה הקדוש ברוך הוא כן מרוב אהבה וחיבה לישראל שבכל בית שהיה מוכן לטומאה היה נגע צרעת פורח בו, כדי שינתץ את הבית עצו ועפרו והיו זורקין לחוץ לעיר ועפר אחר יקח, כדי להציל את ישראל מכל היזק, ע"כ.
מעין זה כתב במושב זקנים (כאן, לבעלי התוספות) בשם הרא"ש, שהקשה על מה שכ' רש"י שהנגעים היו כדי למצוא מטמוניות, שזה רק בבתים אבל בבגדים למה יש נגעים, וכתב: כיון שהיו להם בגדים שהיו משמשים לעבודה זרה, ובני ישראל לא היו יודעים מזה, לכך נתן הקב"ה נגעים בבגדים הללו וממילא היו מבערים אותם.
ובשו"ת שאילת יעקב (לרבי יעקב פראגר זצ"ל חתנו של המהר"ם שי"ק ח"ב סי' ס"ד אות י') הביא את דברי הזוהר הנ"ל, וכתב לפי"ז ליישב את מה שנאמר (דברים כב,ח) "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך", שלכאו' קשה מדוע כתבה התורה בית חדש, הרי גם בבית ישן יש חובה לעשות מעקה.
אולם ע"פ דברי הזוהר יש לומר שרמזה התורה שבבואם אל ארץ כנען מי שאפשר לו יבנה בית חדש שאין בו רוח של טומאה, ע"כ.
ויש לדון האם בית ישן אלא שצבעו אותו נקרא בית חדש אף לגבי סילוק הטומאה, וראה תורת חיים עירובין (נג: ד"ה רב ושמואל) לגבי מחלוקת רב ושמואל אם "מלך חדש" שנאמר בתחילת שמות הוי ממש או שנתחדשו גזירותיו, והביא נפק"מ לגבי מקח וממכר, שאם אדם התחייב לחברו למכור לו בית חדש, ולבסוף נתן לו בית ישן אלא שסיידו וכיירו וצבעו, שלמ"ד חדש ממש, המקח חוזר, ולמ"ד שנתחדשו המקח קיים שאף בית מחודש נקרא חדש. וראה בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' שנו) שפסק על פי דברי התורת חיים.
ושמעתי שלאחרונה רכשו הנהלת ת"ת עץ חיים בירושלים את בנין בית הספר "למל" עבור התלמוד תורה, והלכו לשאול את הגר"ח קניבסקי שליט"א לפני הרכישה אם זה ראוי שתלמידים ילמדו תורה בבנין שלמדו בו חופשיים והיה לסמל ומאבק ביישוב הישן בתחיית השפה העברית ולימודים כלליים.
והשיב להם: שיצבעו את הבנין ואז זה נקרא בנין חדש, ואין לחשוש.
(קב ונקי)