איזו סגולה מסתתרת בשעת קריאת עשרת הדיברות? ומדוע קוראים את מגילת רות?

הרב יהודה אריה הלוי דינר שליט"א

ערב שבועות

הקזת דם

• נהגו שלא להקיז דם בכל ערב יו"ט ואין לשנות (רמ"א ס' תס"ח, י'). משום דבערב שבועות יצא שד, ואלו לא קיבלו ישראל את התורה הוי טבח להו וכו', וגזרו רבנן על כל ערב יו"ט משום ערב שבועות וכו', וכשציוו הרופאים בחולה שיש בו סכנה מותר אפילו בערב שבועות (משנ"ב שם).

ניתוחים

• לפי"ז יש להימנע מלבצע ניתוחים מתוכננים בערב יו"ט, וכן אין להתרים דם דרך הורידים בערב יו"ט, אם אינו דחוף להיום (שו"ת "ציץ אליעזר" ח' י"ב ס' מ"ו).

בדיקת דם

• יש מתירין לעשות בדיקת דם שמוציאים רק קצת דם, אבל אם צריך להוציא הרבה דם לכתחילה יש להיזהר (שו"ת "רבבות אפרים" ח"א ס' ש"מ).

 

חיוב טבילה בערב יו"ט

• בגמרא (ראש השנה ט"ז: ) נדרש מקרא שחייב אדם לטהר עצמו ברגל. ופליגי בזה"ז יש סוברים כיון שאין לנו אפר פרה וא"א להיטהר לגמרי אין חיוב טבילה (רא"ש יומא פרק ח' ס' כ"ד", קרבן נתנאל " שם אות צ', שו"ת "שאגת אריה" ס' ס"ז", "שפת אמת" "ר"ה שם). ויש סוברים שהוא גזיה"כ ושייך בכל מקום ובכל זמן ואע"פ שאין עולין לרגל (צל"ח ביצה י"ח. משנ"ב ס' קכ"ח ס"ק קס"ה בשם פמ"ג). ויש סוברים שהשו"ע והרמ"א השמיטו מכיון שאין חיוב ומ"מ נכון הוא לעשות כן ("שערי תשובה" סו"ס תקכ"ט) .

 

הדלקת נרות

טעתה בברכה

• בשעת הדלקת נרות, יש לברך "להדליק נר של יו"ט " (שו"ע ס' תקי"ד י"א), ו"שהחיינו". אם ברכה בהדלקת נרות "להדליק נר של שבועות" יצאה י"ח (ואין זה משנה ממטבע שטבעו חכמים, דהעיקר שיש את הענין של הברכה, כמבואר במשנ"ב סי' ס"ה ס"ק א', וכמו"כ פסק הגר"נ קרליץ שליט"א שאם בירך על תפוח "בורא פרי התפוח" יצא).

הדלקה בכל החדרים

• אין חיוב להדליק נר בכל החדרים שמשתמשים בהם, כיון שיכול להעביר את הנר מחדר לחדר, כיון שהנר מותר בטלטול (הגרש"ז אויערבך זצ"ל).

"נר דלוק"

• רבים נוהגים להשאיר נר שדולק יממה שלימה ("נר נשמה"), כדי שיוכלו למחרת להעביר ממנו, ויזהרו להניחו במקום מוגן שלא יכבה ("כף החיים" ס' תק"ב ס"ק י').

לחמם או לתחוב נרות

• אסור לחמם נר שעוה ולהדביקו, שמא יבוא לשפשפו ולהחליקו, והרי זה תולדת ממחק (משנ"ב ס' תקי"ד ס"ק י"ח בשם מג"א). [אבל מותר לתוחבו לתוך הפמוט (הגר"נ קרליץ שליט"א)] ולכן כשחל שבועות ביום שישי, יש לו להכין הנרות לפני יו"ט מה שצריך לצורך שבת.

הכנת פתיליה

• אסור לשזור צמר גפן לעשות ממנו פתילה (ע' שו"ע ס' תקי"ד ס"ט). אבל מותר להכניס פתילה בפתיל צף. ובאלו שעדיין צריכים לחתוך בהם מקום החור אסור (בעל "שבט הלוי" זצ"ל והגר"נ קרליץ שליט"א).

ברכת "שהחיינו"

• הרבה נשים נוהגות לברך ברכת "שהחיינו" בשעת הדלקת נרות (משנ"ב ס' ת"ר ס"ק ד', "אגרות משה" או"ח ח"ד ס' קי"א ס"ק א', שכן נהגו כמה מאות שנים, וב"ארחות רבינו" ח"ב עמ' ק' שכן הורה בעל ה"קהילות יעקב" לנשים במשפחתו לברך). וכל זה כשהאשה מדליקה, אבל כשאיש מדליק עדיף לברך על הכוס בשעת הקידוש" ("מטה אפרים" ס' תקצ"ט ס"ט, "ארחות רבינו" שם). ויש נוהגים שאין הנשים מברכות ברכת "שהחיינו" בשעת הדלקת נרות (כן הורה הגרי"ז מבריסק זצ"ל, מובא בהגדת "מבית לוי" ח"א עמ' פ"ט, ועי' "שערי תשובה" ס' רס"ג בשם יעב"ץ שאין מקור כלל שנשים יברכו כן. ועי' משנ"ב שם ס"ק כ"ג, וע"ע שו"ת "אגרות משה" או"ח ח"ד ס' כ"א אות ט' דעם כל זה כתב היעב"ץ בסידורו הל' ראש השנה שנשים מברכות ברכת "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות).

 

תפילות חג השבועות

תפילת שחרית ומוסף

• תפילת שחרית ומוסף יתפלל בהתלהבות וזריזות, כדי שלא תחטפנו שינה באמצע ויבוא לידי טעות. וידוע, כי גמר הפרי של תיקון ספירת העומר ולימוד ליל שבועות יהיה בתפילת מוסף, לכן צריך להזדרז בה הרבה, שהכל הולך אחר החיתום ("בן איש חי" פר' במדבר ש"א סע' ה').

טעם קריאת מגילת רות בשבועות

• קוראין מגילת רות בשבועות, י"מ משום דאיתא ב"ילקוט רות" מה ענין רות אצל עצרת, שנקראת בזמן מתן תורה, ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני (משנ"ב ס' ת"צ ס"ק י"ז). וי"מ משום שדוד המלך מת בעצרת, והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים וע"כ נולד בשבועות, ומגילת רות נכתבה ליחס דוד ("שערי תשובה" סו"ס תצ"ד בשם ספר "בכור שור").

קריאת עשרת הדברות

יש סגולה נפלאה בשעת קריאת "עשרת הדברות" בחג השבועות, לכוון לרפואה שלמה על חולה, וזוהי סגולה שיתרפא בע"ה (הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וכעין שעת מתן תורה על הר סיני שכל החולים נתרפאו).

 

דינים הנוהגים בליל שבועות

ברכות התורה

• ברכות התורה בבוקר למי שהיה ער כל הלילה: להלכה נפסק שאינו צריך לברך, ספק ברכות להקל. אולם לכתחילה ישמע את הברכות מאחר.
• אם ישן בערב החג שינת קבע במיטתו, וכל ליל החג היה ער, פסק הגרע"א זצוק"ל שבאופן כזה לכו"ע יכול לברך ברכת התורה בעצמו (משנ"ב סי' מ"ז סקכ"ז). מרן החזו"א זצ"ל פקפק על הוראה זו, וסבר שגם מי שישן ביום ואח"כ היה ניעור כל הלילה לא יברך בעצמו ברכות התורה אלא ישמע מאחר משום שכל שינה ביום נחשבת ארעי (סוף ספר "אשי ישראל" בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א).

ישן בתחילת הלילה

• שאלה: מי שלא ישן ביום כלל, ובתחילת הלילה ישן על מיטתו עם בגדיו למשך חצי שעה, האם חייב לברך ברכת התורה?

תשובה: כיון שישן על מיטתו אפילו בתחילת הלילה, נחשב לזה שינת קבע, וצריך לברך ברכת התורה (משנ"ב ס' מ"ז כ"ח). אולם אם ישן על מיטתו רק ביום, אין זה נחשב לקבע, ונוהגים שלא לברך (שו"ע שם סעיף י"ג) ובכל זאת הסומך על הפוסקים שצריך לברך לא הפסיד (משנ"ב שם).

כיוון לצאת בברכת התורה במעריב

• שאלה: מי שישן ביום וכדי לצאת מספק, כיוון לצאת ידי חובה בברכת התורה במעריב בברכת "אהבת עולם" ולמד אח"כ, ושוב ישן בלילה, האם יש לו לברך ברכת התורה לאחר השינה או לא?

תשובה: מי שמכוון לצאת בברכת התורה במעריב, סתם דעתו הוא רק לצאת הלימוד עד שהולך לישון, ולכן אם הלך לישון יש לו לברך אחר השינה ברכת התורה ("שבות יצחק" ח"ח, בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל).

ברכת "על נט"י" ו"אשר יצר"

• מי שהיה נעור כל הלילה, צריך ליטול ידיו ג' פעמים כשיעלה עמוד השחר, דיש אומרים שהרוח רעה שורה בעלות השחר, ולא יברך על נטילה זו, מכיון שיש מחלוקת הפוסקים אם יש חיוב ליטול. ונכון שיביא עצמו לידי חיוב ברכה, כגון שקודם התפילה יעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף, ולכו"ע יתחייב לברך, ויברך ענט"י ו"אשר יצר" (שו"ע ס' ד' סעיף י"ג ומשנ"ב שם, אבל ליגע במקום מכוסה לבד לא מהני, "אשי ישראל" פ"ב הע' צ"ט בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל).

ברכת "אלוקי נשמה" ו"המעביר שינה"

• נחלקו האחרונים אם יכולים לברך שני ברכות אלו כשהיה נעור כל הלילה, ולכן יבקש מחברו שיוציאו, ויכוון לצאת ידי חובה אם חייב בברכה זו (משנ"ב ס' מ"ו ס"ק כ"ד). ואם יש שם בן ספרד, שנוהג לברך ברכות אלו, אפילו שהיה ער כל הלילה, יכול להוציא בזה בן אשכנז דלפי הצד שחייבים גם הם חייבים (בשם הגרי"ז זצוק"ל).

ברכה על טלית קטן

• מי שלובש טלית קטן כל הלילה נחלקו הפוסקים אם יכול לברך עליו בבוקר. על כן כשמברך על טלית גדול, יכוון לפטור את הטלית הקטן, ואם אין לו טלית גדול יבקש לשמוע הברכה מאדם אחר שיש לו טלית גדול (ע' משנ"ב ס' ח' מ"ב, וס' תצ"ד ס"ק א').

ברכות השחר

• אפילו מי שנעור כל הלילה, יכול לברך כל ברכות השחר (חוץ מברכת "אלוקי נשמה" ו"המעביר שינה" וכנ"ל) מחצות הלילה ואילך, לבד מברכת "הנותן לשכוי בינה", שלכתחילה אין לברכו לפני אור היום אם לא ששמע כבר קול תרנגול, ובדיעבד אם ברך u1502 מחצות ואילך – יצא (ע' משנ"ב ס' מ"ז ס"ק ל' ול"א).

הלך לישון קודם התפילה

• אלו שלומדים כל הלילה עד עלות השחר, והולכים לישון ואח"כ מתפללים, מכיון שהגיע זמן תפילה, צריכים למנות "שומר" שיעירם לתפילת שחרית, שמא ימשכו בשינה, ויעבור זמן תפילה.

שעון מעורר להיות שומר

• דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאין לסמוך על שעון להיות שומר שיעירנו לתפלת שחרית, שמא ימשיך לישון ויעבור זמן התפילה (ספר "שבות יצחק" חלק שהיה והטמנה, עמ' רפ"ז).

ברכת המפיל להולך לישון אחר עלות השחר

• ההולך לישון לאחר עלות השחר, לא יברך ברכת המפיל (משנ"ב ס' רל"ט ס"ק ח') ואם הולך לישון לפני עלות השחר, ומסופק אם ישן עד שיעלה השחר, יש להסתפק אם לברך ("ביאור הלכה" שם ד"ה סמוך למיטתו).

ברכות השחר להולך לישון אחר עלה"ש

• ההולך לישון לאחר עלות השחר אינו יכול אח"כ לברך "המעביר שינה" ו"אלקי נשמה" אף שישן כמה שעות.

 

המתנה מחלב לבשר

אכל חלב ורוצה לאכול בשר

• ההמתנה, קינוח, הדחה – אכל גבינה שאינה קשה ואינה מעובדת, מותר לאכול מיד אחריה בשר (שו"ע יו"ד ס' פ"ט), ואפילו באותה סעודה (מג"א או"ח סי' תצ"ד ומשנ"ב שם ס"ק ט"ז וי"ז ומג"א ס' קצ"ו סוס"ק א'), אך צריך לקנח פיו (ע"י אכילה), ולהדיחו (ע"י שתיה). י"א איזה שירצה יקדים (ש"ך שם), וי"א שלכתחילה יקדים קינוח, ואח"כ ידיח.
• קינוח ע"י אוכלין – הקינוח הנ"ל אפשר לעשותו בכל דבר אוכל, חוץ מקמח, תמרים, וירקות שאין לקנח בהם לפי שנדבקים לשיניים (שו"ע סי' פ"ט סעיף ב').
• רחיצת ידיו מאכילת גבינה – וכן יש לרחוץ ידיו לפני שאוכל בשר, שמא נדבק שם גבינה וכשאין לו מים עכ"פ יעיין היטב בידיו שאין בהם שיירי גבינה.
• באכילת גבינה ולא בשתית חלב – יש סוברים שדוקא בגבינה יש חיוב לקנח, מכיון שנדבק בתוך פיו, אבל אם שתה חלב מספיק הדחה לבד (רש"ש חולין ריש פ' כל בשר).
• בשר בהמה ולא בשר עוף – כל זה דוקא כשרוצה לאכול בשר בהמה, אבל בבשר עוף אחר גבינה אין צריך קינוח והדחה (שו"ע סי' פ"ט ס' ב', ועי' ב"יד יהודה" פירוש הקצר ס"ק כ"ג שכתב שכבר נהגו להשוות עוף לבהמה, וכ"כ ב"כף החיים" שם ס"ק מ"ה, ו"בן איש חי" פ' שלח ג' אות י"ד).
• המתנה חצי שעה – אע"פ שמעיקר הדין אין צריך להמתין מאכילת מאכלי חלב לאכילת מאכלי בשר אלא מספיק בקינוח והדחה כנ"ל, הרבה נוהגין להמתין חצי שעה, ולא להסמיך אכילת בשר לגבינה, והטעם משום שבכל מקום סמוך הוא כחצי שעה (בעל "שבט הלוי" זצ"ל). ואם שהה חצי שעה, יש סוברים שא"צ קינוח והדחה (שו"ת "ברכת שמים" יו"ד ס' כ"ב, "שערי תורת הבית" להגר"י טשזנר שליט"א ס' ד' פרק ב'). ויש סוברים שגם בזה לכתחילה יקנח וידיח הפה (הגר"נ קרליץ שליט"א). המתנה בגבינה קשה ומלוחה – נוהגין להמתין שש שעות (עם ברכה"מ) גם אחר גבינה קשה (רמ"א יו"ד סי' פ"ט סעיף ב', ושעה"צ או"ח סי' תצ"ד בשם הפמ"ג). וגבינה קשה היינו שהיא מתולעת או שהיא גבינה של ששה חודשים (ט"ז שם ס"ק ד' וש"ך ס"ק ט"ו, וע"ע "באר היטב" שם ס"ק ז'). וכן כל גבינה קשה שהיא מלוחה וחזקה (פמ"ג מ"ז ס"ק ב')
• המתנה בגבינה צהובה – וכן בגבינה צהובה בזמננו יש מחמירים להמתין שש שעות שהרי קשה היא, ועוד שמא נותנים מיני חומרים שגורמים למשוך הטעם כמו גבינה קשה (בעל "מנחת יצחק" זצ"ל) •גבינה צהובה שנתרככה – יש אומרים שאפילו נתרככה הגבינה כמו בפיצה, באגט טוסט, יש להמתין שש שעות (הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ב"קובץ תשובות" ס' נ"ח).