הרב צבי וינברג
"וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם" (בראשית מ"ו, י"ז)
במסכת כלה (פ"ג) מובא שז' נכנסו חיים לגן עדן וא' מהם היא שרח בת אשר. הסיבה שנכנסה לגן עדן בחייה, מובא בתרגום יונתן כאן וז"ל: "ושרח אחתהון דאידברית כד היא קיימא לגינוניתא על דבשרת ליעקב דיוסף קיים" – פי' ששרח בת אשר נלקחה בחייה לגן עדן בזכות שהודיעה ליעקב שיוסף חי. (ועיין שו"ת תורה לשמה סי' תקכ"ב).
בפלא יועץ (ערך בשורה) למד מכאן שמצוה רבה תיחשב לאדם שמבשר בשורה טובה לחברו, וכ"ש לאיש צדיק שהגורם שתחיה רוחו חיים יוסיפו לו חיים, וראיה משרח בת אשר שכיון שבשרה ליעקב על יוסף שהיה חי זכתה ליכנס בחיים לגן עדן.
ולא טוב עשו העצלנים שבנסעם לדרכים אין כותבים לקרוביהם ולאנשי ביתם להודיעם את שלומם ונפשם ברעה תתמוגג לפי רוב האהבה, ובוודאי עתידים ליתן הדין. והאיש אשר הוא טוב ידיו רב לו לכתוב בכל מעבר ובהרבה דרכים כדי שיגיעו לידם אגרותיו אם לא כולם – מקצתם, ויזכיר את בני עירו הנמצאים אצלו.
ומצוה על כל מי שיגיע איגרת לידו שיטרח בגופו וממונו לשלחה ולהריצה ולהגיעה ליד הבעלים ולמצוה רבה תיחשב לו כי לפעמים נפש הוא משיב, וכמה מצוות מקיים, גמילות חסדים, ומצות ואהבת לרעך כמוך, ומשמח לב אומללים ולהחיות לב נדכאים וישא ברכה מאת ה', ע"כ.
(קב ונקי)