מעת שהגיע זמן תפילת שחרית (ראה תקציר לאתמול), אסור לגשת במיוחד אל אדם אחר - כגון ללכת לביתו, או אף לגשת אל מקומו בבית הכנסת - ולברכו לשלום, בברכת 'בוקר טוב', וכדומה; ואף אל הוריו או רבו. ונחלקו הפוסקים אם גם התקשרות טלפונית בכלל האיסור. אולם, אם בלאו הכי הוצרך לעבור בסמוך לביתו - מסיבה המצדיקה את ההליכה לפני התפילה - רשאי לגשת ולברכו, אך לא בברכת שלום, שהיא שמו של ה', ואין ראוי לכבד בו אחרים טרם שמברכים ומתפללים לה'. [סעיף ג וס"ק ח-יב; ביאורים ומוספים דרשו, 16; וראה ביה"ל ד"ה ואפילו]

הפוגש אדם בדרכו לפני תפילת שחרית, מותר לו מעיקר הדין לברכו לשלום, אך נהגו לשנות מהברכה המקובלת, כדי שהשינוי ישמש כ'תזכורת' לכך שטרם התפלל, ולא יתעסק בדברים אחרים; וכן אסור לכרוע כנגדו לאות שלום. ואם כבר בֵּרך חלק מברכות השחר, רשאי לברך לשלום את מי שפוגש בדרכו, או לכרוע כנגדו לאות שלום. ובכל מקרה מותר להשיב שלום למי שבֵּרכוֹ לשלום, לברך בברכת 'מזל טוב', וכן לברך לשלום בכל צורה שהיא לפני תפילות מנחה וערבית. [סעיף ג וס"ק יד, יד ו־טז; ביאורים ומוספים דרשו, 15 ו־17; וראה שם, 20]

כפי שלמדנו אתמול, זמן תפילת העמידה של שחרית לכתחילה הוא עד שליש היום. ומי שלא התפלל - באונס, בשוגג או במזיד - עד לסוף זמן תפילה, יתפלל לאחר מכן, עד חצות היום. ויש מהפוסקים שכתבו שלא יתפלל, ועל כן בימות החול - שבהם ניתן להתפלל 'תפילת נדבה' (ראה שולחן ערוך סימן קז, סעיף א) - יש להתנות לפני התפילה שאם אסור להתפלל בשעה זו תפילת חובה, תהא התפילה נדבה. ובזמן שבין חצות היום לזמן 'מנחה גדולה' - אסור להתפלל שחרית, ובדיעבד יצא ידי חובה. [סעיף א וס"ק ו-ז; ביאורים ומוספים דרשו, 11]