השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן ר"ל סעיף א'
- דין קצת ברכות פרטיות -
מדוע לא יתפלל אדם על שעבר? | מה נקרא תפילה על העבר ותפילה על העתיד? | טעם הדבר שמתפלל רק כאשר נכנס לכרך | מדד גורנו ואח"כ בירך, מדוע הוי תפילת שוא? | טעם הדבר שבזמננו לא מתפללים כאשר נכנסים למרחץ | מה אומר כשעוסק ברפואתו? | מה אומרים לאדם המתעטש ומה הוא עונה? | מדוע עונה כך?
אדם צריך להתפלל על העתיד ולהודות על שעבר, אבל לא יתפלל על שעבר כיוון שזה תפילת שוא.
דוגמאות לתפילה על העבר:
הנכנס לעיר ושמע קול צווחה, ומתפלל לה' ואומר "יהי רצון שלא יהא קול זה בתוך ביתי", זה תפילת שוא שהרי זה כבר קרה.
הייתה אשתו מעוברת אחרי ארבעים יום לעיבורה שצורת הולד נגמרת, והדבר ברור האם הוא זכר או נקבה, ואמר "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זה תפילת שוא.
דוגמאות לתפילה על העתיד:
הנכנס לכרך מתפלל על העתיד ואומר "יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסני לכרך הזה לשלום", והמ"ב אומר, שזה רק בכרך אבל לא בעיר קטנה, והטעם, כיוון שבכרך היו מצויים ממונים רעים שמחפשים עלילות, ולכן צריך להתפלל להקב"ה שעבר את מקום הסכנה.
נכנס בשלום, מודה להקב"ה שהכל עבר בשלום ואומר "מודה אני לפניך ה' אלקי שהכנסתני לכרך הזה לשלום".
כשביקש לצאת, אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתוציאני מכרך הזה לשלום", כי גם לצאת מן הכרך זה דבר מסובך.
יצא לשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלקי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום" ובזה נושא תפילת הדרך עד בא"ה שומע תפילה, וזה תפילת הדרך שנכתבה לעיל בסי' ק"י.
המ"ב שואל, וכי זו תפילת הדרך שמודים על העבר ומבקשים על העתיד, הרי בתפילת הדרך אנחנו מבקשים רק על העתיד, וא"כ מה כוונת השו"ע שזה תפילת הדרך?
ועוד קשה, דתפילת הדרך היא כאשר החזיק בדרך ולא כשיוצא מהעיר, ואילו כאן רואים כשיוצא מן הכרך, מודה על היציאה ומתפלל על העתיד?
ומבאר המ"ב, שתפילת הדרך שאין בה הודאה על העבר זה כאשר יוצא מעיר קטנה, ויש רק תפילת הדרך, ומה שהק' שתפילת הדרך היא רק כשהחזיק בדרך, המ"ב מבאר, שמדובר כאן באופן שיצא מביתו ובדרך הליכתו היה צריך לעבור דרך כרך מסוים, אז כאן הוא כבר מחזיק בתוך הדרך, וכאשר יוצא מהכרך הוא כבר באמצע הדרך ביחס לבית שלו, ולכן כאן בשעת יציאתו מן הכרך נושא תפילה על העתיד, ומודה על העבר שיצא מהכרך לשלום, משא"כ כשיוצא מעיר קטנה שזה לא מסובך.
סעיף ב'
הנכנס למוד את גורנו, לפני שמודד מתפלל, "יה"ר מלפניך ה' אלקי שתשלח ברכה בכרי הזה", התחיל למוד אומר "ברוך השולח ברכה בכרי הזה", ויברך זה בלי שם ומלכות, אלא רק כאשר מעשר, מברך.
מדד ואח"כ בירך, ה"ז תפילת שוא, כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ולא בדבר הנגלה.
סעיף ג'
הנכנס למרחץ מתפלל ואומר "יה"ר מלפניך ה' אלקי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מהאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבוא", וכשיצא בשלום אומר "מודה אני לפניך ה' אלקי שהצלתני מהאור הזה", ומבאר המ"ב, שבזמנם האש לחימום המים הייתה מתחת למקווה ועליה היו שמים גג ועליו היו מונחים המים וכך התרחצו, וממילא היה חשש שמא יפול ואז יפול לתוך האש, לכן צריך לשאת תפילה על כך, אבל בזמננו [בזמן המ"ב] שהאש נמצאת מהצד, וממילא אין טעם לתפילה זו, כ"ש בזמננו אנו שזה לא שייך כלל.
סעיף ד'
הנכנס להקיז דם, ולאו דווקא דם אלא כל דבר שאדם מתעסק לצורך רפואתו, מתפלל, "יה"ר מלפניך ה' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה", ולאחר שסיים אומר "ברוך רופא חולים" והמ"ב אומר שהיום לא נוהגים כך.
סעיף ה'
לעולם יהא אדם רגיל לומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", והמ"ב אומר, שכאשר אדם מתעטש, חבירו צריך לומר לו "אסותא", וחבירו צריך לענות "לישועתך קויתי השם", כיוון שבזמן יעקב אבינו היה אדם בריא מסתלק לב"ע ע"י שהיה מתעטש, ובקש יעקב אבינו על כך מהקב"ה שלא ימות כדי שיוכל צוות לבני ביתו.