שאלה: כאשר נוסעים במונית יש מצוה מן התורה לשלם את שכרו של הנהג בתום הנסיעה, שנאמר "ביומו תתן שכרו". הדין הוא, שפועל שסיים מלאכתו ביום, זמנו עד סוף היום, ואם סיים בלילה זמנו כל הלילה. מה הדין אפוא כאשר אני נוסע באזור השעה שבע וחצי, שזה בין השקיעה לצאת הכוכבים, וכל דקה זה ספק שמא עכשיו משתנה מיום ללילה – והרי יוצא שיתכן שכשעצר הנהג את המונית היה יום, ומיד אחר כך התחלף ללילה, וכיצד אקיים את החיוב לשלם בו ביום?
תשובה: כתב החפץ חיים בספר אהבת חסד, שאם סיים הפועל את עבודתו בבין השמשות יש לשלם לו עד צאת הכוכבים, כדי לחוש לדעות שבין השמשות סמוך לצאת הכוכבים וקודם לזה הוא יום. וראיתי בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהוא הדין שיש להזהר בכל רגע בבין השמשות, מספק שמא כעת משתנה מיום ללילה, כמבואר בזבים פרק א' [וצע"ק בדברי האהבת חסד].
לכן העצה בזה לשלם לנהג קודם גמר הנסיעה, ושיהיה בידו בתורת פקדון עד לרגע החיוב, וברגע החיוב יזכה לעצמו. ובזה יקיים מצות ביומו תתן שכרו.