בשו"ת הריב"ש (סי' רכ והובא בשו"ע יו"ד רמב,לב) מביא בשם הראב"ד (לפנינו ליתא) שמש"כ (קידושין לב.) "הרב שמחל על כבודו כבודו מחול", הוא רק בדברים שאין בהן ביזיון, ונוהג אותם מחמת כבוד לרבו, כגון לעמוד מפניו וכיוצ"ב, אבל בדברים שהם משום ביזיון אין הרב יכול למחול עליהם.
בהקדמת ספר "לב אליהו" (שיחות מהגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצוק"ל המשגיח דישיבת כפר חסידים, עמ' 60) מובא העתק ממודעה שכתב רבי אליהו זצ"ל, והדביק זאת על דלת הישיבה בכפר חסידים וכתוב עליה תאריך "ה' טבת תשכ"ה", [היה אז בן שמונים ותשע שנים] וזה נוסחה: אני מבקש מהעולם ומבני הישיבה, בבקשה שלא יעמדו כשאני נכנס לבית המדרש, ויש לי הרבה עגמת נפש מזה, ודוד המלך ע"ה אמר "כי פשעי אני אדע", וקשה מה הלשון "אני", אלא הפשט שחטאים של אדם רק הוא יודע והעולם לא יודע את זה, והוא מתבייש מהעולם, ואני רק אומר על עצמי מילים של דוד המלך, "כי פשעי אני אדע", ומה שאני נותן ברכות זה רק משום אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך – ולא יותר
(קב ונקי)