יום ראשון ה' בחשון תשע"ט
איזה מאכל אסור הוּתר לחולה רק בשבת?
מאכל שבישלוֹ גוי, אף כאשר אין בו בעיה כשרותית, אסור באכילה מדרבנן. אולם, לחולה, אף 'שאין בו סכנה', הצריך לאכול מאכל מסוים בשבת לרפואתו, והוא טעון בישול – התירו חכמים לומר לגוי לבשלו, וכפי שהתירו אמירה לגוי לעשות כל מלאכה לצורך ריפויו; והתירו לחולה לאוכלו בשבת.
ושונה איסור זה מאיסורי אכילה דרבנן אחרים – כגון עוף שהתבשל בחלב – שלא התירוּם לחולה שאין בו סכנה, משום שאין איסורו מחמת עצמו, אלא מסיבה צדדית – כדי להרחיק את ישראל מהגויים.
וצריך החולה לברך על המאכל, כדין המוכרח לאכול מאכל אסור מפני הסכנה, שחובתו לברך עליו, אלא אם כן הוא קץ בו ואינו נהנה.
[ב"י ושו"ע שכח, יט, ומשנ"ב סג; ביאורים ומוספים דרשו, 67, וראה עוד שם]
גוי בישל מאכל בכלי של ישראל – האם הוא טעון הגעלה?
כאמוּר, חכמינו ז"ל אסרו לאכול מאכל שֶׁבּוּשַׁל בידי גוי. וכלי של ישראל שבישל בו הגוי מאכל – טעון הכשרה, וכן עיקר ההלכה; ויש אומרים שאינו טעון הכשרה, כיון שלא החמירו חכמים לאסור את ה'טעם' הנפלט מהכלי בשעת הבישול.
ואף לדעת המחמירים, יש להקל בהכשרה זו, בנוגע לכלי חרס – שניתן להכשירו על ידי הגעלה שלוש פעמים, למרות שבדרך כלל אין הגעלה מועילה להכשירו; מפני שאיסור זה אין לו שורש בתורה, אלא בדברי חכמים בלבד.
וכן בדיעבד, כשכבר נתבשל מאכל של היתר בכלים אלו, ויש 'רוב' בתבשיל כנגד ה'טעם' הנפלט מהכלי בשעת הבישול – מותר לאוכלו.
[משנ"ב שכח, סג, ושעה"צ מא; ביאורים ומוספים דרשו, 68; וראה שו"ע יו"ד קיג]
תרופה המעורבת במשקה – האם מותר ליטלהּ בשבת?
חכמינו ז"ל גזרו שלא יעשה אדם בשבת פעולה לצורך רפואה, מחשש שמא יכשל בעת הכנת הרפואה בשחיקת צמחי מרפא, ויעבור על איסור מלאכת 'טוחן'; ובכלל גזירה זו – איסור נטילת תרופות.
ויש מתירים לערב תרופה במאכל או במשקה בערב שבת, ולרסקהּ היטב בתוכם, עד שלא תהא ניכרת בפני עצמה, ולאכול את המאכל או לשתות את המשקה בשבת. אך יש אומרים שאין היתר זה אלא בתרופה שהדרך לערבהּ בתוך מאכל או משקה, ואשר הדרך לעשות כן בסמוך לנטילתהּ. ויש אומרים שאין לסמוך על היתר זה אלא במקרה שיש 'צער גדול' ללא נטילת התרופה. (וראה תקציר קודם, בנוגע לחולה).
[שו"ע שכח, כא; ביאורים ומוספים דרשו, 72]