היה זה בזמנו של טדי קולק כראש עיריית ירושלים. פעם אחת ביקש להגיע לביקור במעונו של האדמו"ר מגור זצ"ל ה'פני מנחם', אולם הרבי דחה את הבקשה שוב ושוב. יום אחד כאשר הגיעה בקשה נוספת, נתן האדמו"ר את אישורו באומרו לאחד ממקורביו: יום זה הוא טוב בשביל להכניס לכאן אדם כזה, שהרי אינני חש בטוב ולא אצטרך להאריך.
במהלך הביקור שאל טדי, מה אומר האדמו"ר מגור על התופעה שכוח השמאל גובר בירושלים? (הללו שהקצינו יותר מטדי).
האדמו"ר זצ"ל הגיב: כתוב בספרים שלאדם יש הרבה גוונים של רצונות לא טובים, אבל כדי להיכשל בהם, אין זה קל. הכשלונות לא מצויים בכל רגע, כי כדי להגיע לחטא דרושים תנאי שטח מסוימים. לדוגמא, אדם שיש לו יצר הרע של גניבה, כדי לגנוב עליו להיות בביתו של הזולת ולקחת חפץ או כסף, ועליו למצוא את הרגע שלא יהיה שוטר במקום או סתם אדם אחר וכו', וכך בכל היצרים השפלים יש צורך בהרבה תנאים כדי שיוכלו להתקיים.
אך כתוב בספרים שישנו יצר אחד שאינו זקוק לכלום. הוא יכול לצאת לפועל בכל זמן ובכל מקום ובכל דבר, ואפשר להשתלב בו בקלות. ומה הוא? – יצר המחלוקת, שנאה, לשון הרע ורכילות.
המשיך האדמו"ר זצ"ל: בסך הכל, זה כל העניין של אותם אנשי שמאל שראש העירייה הזכיר. הם אנשים ריקים מכל תוכן, אין להם שום עניין לענות בו, אלא מחפשים על מי לצעוק ועם מי לריב, ויעשו זאת תמיד. ולכן, כאשר יש בירושלים חרדים, הם מטילים עליהם את יצר המחלוקת.
לכן, הוסיף הרבי, על ראש העירייה לתת תודה לדתיים ולדאוג להם, משום שלולא הם, כבר מזמן היו מפנים את כל האבנים לעברו של ראש העירייה…
טדי יצא אח"כ ושאל בהתפעלות את עמוס מר חיים (שליווה אותו): "האם שמעת את התשובה הניצחת שענה לי האדמו"ר?"…
(א' חפץ, מוסף שב"ק קורח תשע"ב)
