הנמצא בבית הכנסת יחד עם ציבור שטרם התפלל, אסור לו להקדים ולהתפלל לפניהם, משום שמבזה בכך את הציבור, (וכן מפסיד בכך את מעלת 'תפילה בציבור' בשלֵמותה). ובמקרה שמותר להתפלל ביחידות, יש לעשות זאת מחוץ לבית הכנסת. וכתבו הפוסקים שדין זה אמוּר רק בנוגע לתפילת העמידה, אבל פסוקי דזמרה או ברכות קריאת שמע מותר להתחיל לפני הציבור; ויש שחולק על כך. [סעיף י וס"ק לד-לה; ביאורים ומוספים דרשו, (24), 33 ו־34]

שני בתי כנסת, האחד קרוב והאחר רחוק - ישנה עדיפות לרחוק, בְּשֶׁל השכר הניתן על כל פסיעה; ואף אם חולף בדרכו על פני בית הכנסת הקרוב - אין בכך איסור 'אין מעבירים על המצוות', כיון שהוא בדרכו לקיים את אותה המצוה, ובהידור יֶתֶר. ובנסיעה ברכב אין עדיפות לרחוק על פני הקרוב, משום שאין 'שכר פסיעות' לנסיעה. ואם בבית הכנסת הקרוב יש ציבור גדול יותר, יש להעדיפו על פני הרחוק. [ס"ק לז; ביאורים ומוספים דרשו, 38 ו־40]

מצוה להחיש את הצעדים ולרוץ בעת שמתקרבים לבית הכנסת, או בכל מצב בו ניכר כי הריצה היא לקראת עשיית מצוה. ובבית הכנסת עצמו אסור לרוץ, מפני כבוד השכינה; ומי שנקרא לעלות לתורה - ילך בזריזות, אך לא במרוצה. וכן בעת היציאה מבית הכנסת אסור לרוץ, כיון שנראה הדבר כאילו היתה השהייה בבית הכנסת למעמסה עבורו, אולם ההולך על מנת לשוב, או ללמוד תורה - מצוה עליו לרוץ. [סעיף יב וס"ק מ, מא ו־מג; ביאורים ומוספים דרשו, 41]