השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
ספסל שנתפרקה לו רגל מותר בשימוש בשבת?
מה ההיתר לפזר חול בשבת על לכלוך הנמצא בבית? ומתי לשיטת השו"ע יש בנין וסתירה בכלים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שי"ג סעיף ח' – סי' שי"ד סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
ספסל שנשמט אחד מרגליו, אסור להחזיר בחזרה את הרגל ואפילו בצורה רפויה, גזירה שמא יתקע, ואם רוצה לסמוך את הספסל ע"ג ספסל אחר, אסור, כיוון שהספסל עצמו נחשב למוקצה ואסור בטלטול משום הגזירה הנ"ל, ולעיל סי' ש"ח מבואר, שאם ישב עליו כך מבעוד יום כשהספסל סמוך על ספסל אחר, מותר לטלטל אותו ולסומכו על ספסל אחר ולא חוששים שמא יתקע.
התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר, בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד, ה"ז תולדת בונה, שהרי בונה הוא חיבור שני דברים שיהיו אחד.
חצר שנתקלקלה ממי גשמים, ונגרם שיהיו גומות בקרקע, ורוצה ליישר את הקרקע ע"י שמניח שם תבן, מותר ואין בזה בעיה של בונה ומשווה גומות, שהרי התבן לא מבטל אותו לקרקע, כיוון שתבן ראוי למאכל בהמה, אבל להניח עפר וטיט אסור, כיוון שמבטל אותו לקרקע, ומוסיף המ"ב, שזה דווקא כשרוצה ליישר הקרקע, אבל כאשר יש לו לכלוך בבית ורוצה לכסות אותו באפר, מותר, כי אין כוונתו להשוות גומות, ובכ"א אע"ג שמותר, צריך שיפזר בשינוי שלא יראה כעובדין דחול.
שיטת השו"ע, שיש בנין וסתירה בכלים באופן שמדובר בכלי טוב, וכאשר מדובר בכלי גרוע כגון שהדביק שברי חבית בזפת, אין בזה בונה וסותר, ואם יעשה להם פתח יפה, יש בזה משום 'תיקון מנא', וכן אם החבית גדולה שמחזיקה מ' סאה, היא נחשבת כקרקע, ובקרקע יש בניין אפילו בכל שהוא, ושיטת הגר"א שאין סותר בכלים גם בכלי שלם, אא"כ ע"י הסתירה הוא יוצר תיקון.