לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ (דברים י, ח)
בסעודה שלישית סיפר רבינו המרא דאתרא על שאלה שהציג רבי זלמן לייב זילבר לפני מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זיע"א. הרב הדגיש שהרב זילבר הוא מסוג המקורבים שבאפשרותו לשאול את מרן שאלות שאף אחד לא מעיז לשאול, ומרן משיב לו על כל השאלות. הרב זילבר שימש פעמיים כשליח-טוב להבאת הרופא שטיפל במרן הגרי"ש, ומו"ח מכיר לו טובה על כך.
אחת השאלות ששאל הרב המופלג רבי זלמן לייב זילבר את מרן הגרי"ש היתה, מדוע הוא מתנגד כל כך שיברכו עליו את ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'? ואכן, כידוע, אין דעתו של מורי-חמי נוחה מכך, והוא אף נוטה לכעוס על מי שמנסה לעשות זאת. הרב זילבר המשיך להקשות, הרי ידוע שמרן הגאון מטשיבין זצ"ל, לא התנגד לכך, ואף ענה אמן על מי שבירך?
כששמע מרן הגרי"ש את השאלה החל למנות את מלות הברכה, ואמר 'בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו' – עד כאן הנני מבין, אבל 'ליראיו'? וכי מה אתה משווה ביני ובין הגאון מטשיבין? — המשיך הרב זילבר וביקש ממרן הגרי"ש שיסביר לו מה היה כוחו הגדול של הרב מטשיבין זצ"ל? וגם על כך השיב מרן הגרי"ש אלישיב ואמר, שכוחו של אותו גאון היה ששלט בש"ס בצורה מבהילה.
כשפגשתי את הרב זילבר, שאלני אולי אוכל להסביר לו מה התכוון בדיוק מרן הגרי"ש כשהתבטא על שליטה בש"ס בצורה מבהילה? ואמרתי לו שיש לכך ראיות רבות, וציטטתי אחת מהן מהספר 'שר התורה' המתאר את תולדותיו של הגאון מטשיבין. 'איך תתנהג', שאל פעם הגאון את תלמידו הרה"ג רבי גרשון שטמר זצ"ל, 'אם תתארח אצל מאן-דהוא והלה יגיש לפניך שתי קערות. באחת יהיו מונחים פירות חו"ל, שאין עליהם כל חשש איסור, לא טבל, לא שביעית, לא עורלה, שהרי פירות חו"ל הם. בקערה השניה יהיה מונח בשר, עם הכשר מעולה שבוודאי ניתן לסמוך עליו לכל הדעות, איזה מהם עדיף לאכול מצד הכשרות? את הפירות או את הבשר?' והשיב ר' גרשון, שלדעתו ייקח מהקערה של הפירות, משום שאע"פ שיש לבשר הכשר טוב, בכל אופן על הפירות אין הרי כל חשש, ואין צורך לכך בהכשר כלשהו!
אבל הגאון אמר שהוא אינו סבור כך, ולדעתו יש להעדיף את הבשר, והביא ראיה לכך מהרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת… פרה, פרק ג' משנה ג'. אנחנו היינו סבורים, הדגיש הרב, שהראיה תהיה מהלכות סעודה, וכיוצא-בזה, אבל גאונתו המבהילה של אותו גאון הביאה אותו עד לפירוש המשניות של הרמב"ם במסכת פרה.
הרמב"ם אומר שם: 'כל עוד שיהיה אצלנו איש טהור ידוע, הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא מעולם במת, ובין איש אשר נטמא כל ימיו, ואחר כך טבל והזה עליו שלישי ושביעי, אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול במדרגה בטהרה, לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור', עכ"ל. מבואר מדברי הרמב"ם, אמר הגאון זצ"ל, שאם יש אחד שלא נטמא מעולם במת, ואחר שהיה טמא כל ימיו בטומאת-מת, ואחר כל טבל והזה, הרי זה שהיה טמא כל ימיו וטבל והזה – הוא יותר גדול במדרגה בטהרה, לפי שהפסוק פסק עליו שהוא טהור, אף שהשני אינו צריך שיאמרו עליו שהוא טהור, שהרי מעולם לא נטמא, מ"מ זה שהיה טמא כל ימיו ונטהר, הוא במדרגה יותר גדולה בטהרה, לפי שהתורה בעצמה פסקה עליו שהוא טהור!
ואם כן, הוא הדין בנידון דידן של הפירות והבשר שהוגשו לפניך, אמר הגאון להרב שטמר; יותר טוב לאכול את הבשר שיש עליו חותמת כשרות מוסמכת, מאשר לאכול פירות שאינם צריכים הכשר כלל. והנה לפנינו ראיה אחת מני אלף, אמרתי להרב זילבר, על בקיאותו המבהילה בש"ס.
(קול ברמה גליון 284)
צ"ע על הסיפור על הטשבינער
יש גמרא מפורשת בכתובות י: "אשריך שזכית למשפחת דורקטי" ותמהני אם פה קדוש אכן הביא ראיה מהרמב"ם הרחוק ולא מהנ"ל להיפך