וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם (ויקרא כו, ט)
ידוע היה הגאון האדיר רבי פינחס אפשטיין זצ"ל ראב"ד העדה החרדית בירושלים, בקנאתו לכל דבר שבקדושה. מתוקף תפקידו בבית הדין של העדה החרדית היה אחראי על הענקת תעודות כשרות מהודרת לבתי העסק והמפעלים שעברו את שבט ביקורתו המדוקדקת.
לא בנקל היה ניתן להוציא ממנו תעודת כשרות שכזו, משום שעמד בתוקף ובהקפדה יתירה על כל תג ותג של הוראות בית הדין, שיקוימו במדויק ללא ויתורים ופשרות. הנהגתו זו היא שהביאה לביסוסה והצלחתה של כשרות הבד"ץ ולכך שבכל תפוצות ישראל סומכים עליה ללא עוררין.
מלבד הקפדת הכשרות, נמנע הראב"ד מלתת הכשר למפעלים שייצרו מוצרים שהיו בגדר מותרות. הוא טען כי אין הצדקה לנהוג באחריות כה כבדה ולספק הכשר על מוצר שאינו אלא מותרות.
לרוב אחריותו המיוחדת היה עורך מפעם לפעם ביקורות פתע במפעלים ובתי עסק. יחד עם עמיתיו הגאונים חברי הבד"ץ, היה מופיע בפתאומיות כדי לעקוב מקרוב אחר הציות להוראות בית הדין. לא פעם ולא פעמיים אירע שמפעל שלם נפסל ואיבד את תעודת ההכשר כתוצאה מביקורות פתע אלו.
באחת הפעמים הגיעו הראב"ד ובית דינו לביקורת פתע שגרתית במפעל ממתקים שעמד תחת בעלותו של יהודי יקר, בר אוריין וירא שמים מיוצאי קהילת רומניה. כשנכנסו למפעל הופתע בעל הבית לראותם, אך בשמחה התלווה אליהם לסיור נרחב ומעמיק בכל מחלקות המפעל, תוך שהוא עומד מן הצד בחיל וברעדה, ביראתו פן חלילה ימצאו דבר מה שיגרום להסרת תעודת הכשרות מהמפעל.
במשך שעה ארוכה סיירו הראב"ד וחברי בית הדין ברחבי המפעל, תוך שהם מעבירים את שבט ביקורתם על כל מכונה ומכונה, מסיירים במחסנים ובאולמות הייצור ומאזינים להסבריו של אחראי הכשרות במקום.
סוף סוף הסתיימה הביקורת לשביעות רצונם של חברי המשלחת. המפעל עמד בכל דרישות הכשרות, והרבנים אף הביעו את התפעלותם מסידורי הכשרות המיוחדים שהונהגו בו.
בטרם יצאו לדרכם פנה הראב"ד וחברי בית הדין להיפרד לשלום מבעל המפעל, ומה רבה היתה הפתעתם כאשר פנה אליהם האיש ואמר: "רבותי, במסכת ברכות (לא, ב') דורשת הגמרא מדבריו של עלי הכהן לחנה אם שמואל, אחר שחשבה לשיכורה (שמואל א' א', י"ז) "לכי לשלום ואלקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו" – 'מכאן לחושד את חבירו בדבר שאין בו, שצריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו'. מאותה ברכה, כפי הידוע לכבוד תורתכם זכתה חנה לישועה מעל לדרך הטבע, ונפקדה בפרי בטן".
וכאן פרץ האיש בבכי והמשיך בדבריו: "כאשר הגעתם הנה לביקורת פתע, הרי שעשיתם זאת משום שחשדתם ופקפקתם בנאמנותי. עתה שעברה הבדיקה בהצלחה בחסדי ה', נמצא שאף אני כהנה נחשדתי במה שאין בי. והנה אני ואשתי חשוכי בנים זה שנים רבות וכבר אמרו הרופאים נואש, לכן מבקש אני מכם שכעלי הכהן בשעתו, אף אתם תפייסוני ותגזרו בגזרת בית דין שיחונו אותנו מן השמים בפרי בטן!"
שתיקה עמוקה ריחפה בחלל המשרד. האיש אמר את דבריו בהתרגשות אך טענתו הייתה ערוכה וברורה! לאחר התייעצות קצרה פתח הרב אפשטיין ואמר בקול בוטח: "אחר שנועצנו יחד כל חברי בית הדין ודנו בדבר טענתו של האיש, מצאנו כי אכן צודק הוא בדבריו הנכוחים. עלינו אפוא לפייסו ולברכו, ולפיכך מבטיחים אנו בזאת כי לתקופת הימים יזכו הוא ואשתו לבן זכר בעזרת ה'".
ואכן, כפי שפסקו בית הדין כן היה. כנגד כל תחזיות הרופאים, לאחר כשנה זכו בני הזוג לחבוק בן זכר לשמחת לב כל מכריהם. מיד לאחר הלידה מיהר האב הנרגש לביתו של הראב"ד כדי לבשרו כי ברכתו התקיימה לטובה ולהזמינו לשמש כסנדק לתינוק הנולד בברית שנערכה באולם השמחות של בית החולים 'ביקור חולים'. הרב שמח בשמחת האב הנרגש, אישר את ההזמנה וברכו בחום.
לאחר שיצא אמר הראב"ד לממונה הכשרות הרב אברהם אהרן שיינברגר שעמד לצדו: "בודאי עוד מעט ידברו כולם על ה'מופת' שאירע כאן אולם דע לך שאין כאן 'מופת' כלל".
המשיך וסיפר הראב"ד: "כאשר שבתי לביתי לאחר הביקור שלנו בבית החרושת, הרהרתי לפתע על האחריות הכבדה שנטלתי על עצמי; הרי היהודי הפשוט הלזה חושב אותי לאדם גדול. בטוח הוא כי לראב"ד ירושלים יש כח לגזור בבית דין של מעלה, ומה אם חלילה לא יתקיימו הדברים, הרי עלול הדבר לגרום לחילול ה'…
מיד נטלתי בידי ספר תהילים ובמשך כמה שעות שפכתי שיח בדמעות שליש לפני אבינו שבשמים שישלח דברו ויושיע את האיש בדבר ישועה ורחמים. וברוך ה' התקבלה תפילתי, והאיש נושע".
(תבונות פרשת אמור)
(מקור: 'ויעמוד פנחס ויפלל'. יישר כח לארגון 'בני אמונים')