אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים כט ט)
בימים הנוראים עמדה בבית אווירה של רצינות וכובד ראש. מימי הסליחות ועד יום הכיפורים היינו מרבים באמירת תהילים. (בעשרת ימי תשובה נהג אבא לסיים את ספר התהילים מדי יום, גם בראש השנה וביום הכיפורים). בתפילות ישבו אמא ודודתי, להבחל"ח, זו לצד זו בעזרת הנשים של 'לדרמן', והיו מתפללות ברגש ובתחנונים.
בליל ראש השנה, אחרי 'מעריב' היו ניגשות כל המתפללות ללחוץ את ידה של אמא ולהתברך ממנה לשנה טובה, לאחר מכן היתה אמא עולה לכל בתי השכנות ומברכת אותן בברכת 'שנה טובה'.
ראש השנה היה יום שכולו תפילה
אמא הקפידה לא לאכול עד אחרי תפילת מוסף, אולם במשך שנים רבות היתה טורחת לעלות הביתה בהפסקה שבין שחרית למוסף, ולשם מה?- כדי לשרת את האורחים ואת הנכדים שנכנסו לקדש ולטעום בביתה, הסמוך לבית הכנסת. היא היתה מגישה להם מיץ ענבים ומכבדת אותם בעוגות מעשה ידיה. לאחר מכן מיהרה לחזור לבית הכנסת, כשהיא שבה לטפס במעלה המדרגות של 'לדרמן'…
אחר סעודת היום היה אבא יושב ואומר תהילים. אחרי מנחה היינו הולכים עם אבא לאמירת 'תשליך' ב'גן העיר', שם היה אגם עם דגים… כל הדרך אמר אבא תהילים מתוך הספר. בחזור היה נכנס לבקר את בן דודו, הגאון ר' שמר'ל גריינמן, שהיה מרותק למיטתו שנים רבות והתגורר ברחוב וולפסון, הסמוך לגן העיר.
ערב יום כיפור- מנהג הכפרות
את מנהג ה'כפרות' קיימנו בליל ערב יום כיפור, ובארבעה תרנגולים: תרנגול לאבא, תרנגול לאמא, תרנגול לכל הבנים ותרנגולת לכל הבנות. לפני עשיית ה'כפרות' בדקנו האם העוף הולך ארבע אמות. לאחר ה'כפרות' היינו הולכים לשוחט שגר בשיכון ויז'ניץ, ואבא קיים את מצוות כיסוי הדם. אחר כך פדו את הכפרות ושילמו את תמורתם לעניים. עוד באותו לילה הכשירה אמא את העופות ובישלה אותם לסעודת המחר. זמן מה לאחר סיום הכנתם כבר היה עליה לצאת לאמירת 'סליחות' סמוך לעלות השחר…
בשנים מאוחרות יותר היתה כל המשפחה מגיעה לעשות 'כפרות' עם אמא. היה זה מחזה מרגש ביותר, לראות את אמא מעבירה את התרנגולת מעל ראשי כל הנכדות מתוך שמחה של מצווה. המעמד גרר אחריו המולה רבה ו'בלגן', אבל אמא לא חדלה ממנהגה זה וקיימה אותו מדי שנה בהתרגשות עצומה!
לאחר מכן הגיע השוחט לחצר ביתנו, וכיבדו את כל בני הבית במצוות כיסוי הדם. חלק מן העופות שלחה אמא למשפחה נזקקת.
יום הכיפורים – תפילות וחסדים
יום הכיפורים היה שיאם של הימים הנוראים. הרצינות ואימת הדין עמדו בחלל. אמא ביקשה שיסיימו במהירות את הסעודה המפסקת כדי שתוכל להקדים להגיע לבית הכנסת ולומר את כל התפילות והתחינות שנהגה לומר. ביום זה לבשה אמא מטפחת לבנה, מה ששיווה לה מראה של קדושה והוד.
השכנות לבית הכנסת הביאה לביתנו אורחים. שנה אחת התפלל בביתנו רבי דוד קורלנסקי, ששימש כגבאי ב'לדרמן'. היה זה בשנתו האחרונה: הוא סבל מחולשה בלבו, אך הרופא אמר לו שאם ינוח כל היום יוכל להתענות. זוכרת אני כיצד ישב כל היום במרפסת ביתנו כדי לשמוע את התפילות העולות מבית הכנסת. לימים נעשה בנו הגאון רבי בנימין זצ"ל, שהיה מראשי ישיבת פונביז' לצעירים, מחותן שלנו. בתו האחת נישאה לאחי, ובתו השנייה נישאה לבן אחותי.
במוצאי הצום בשנים האחרונות הצטופפו בביתנו אורחים רבים, לפעמים אפילו יותר ממניין, שבאו לשמוע את ההבדלה מפי אבא. לאחר מכן נשארו כולם לסעודה. אף על פי שהיה זה לאחר צום, היה ברור שבבית הזה מחכים בשמחה לבואו של כל אחד!
ואכן, אמא קיבלה את הבאים בסבר פנים יפות. בקושי טעמה כזית, וכבר פנתה להגיש לקהל סעודה דשנה: חלות, דגים, סלטים, מרק וקומפוט, כשאיש לא הצליח לשכנעה להתיישב אף היא לאכול בניחותא. רק לאחר שנסתיימה הסעודה, והאורחים יצאו שבעים ומרוצים, נפנתה אמא לסעוד בעצמה.
(מתוך 'בית אמי')