"ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג', ב')
סיפרה הרבנית קאפ בתו של הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע, כי בבית אביה ידעו כל המשמשים בקודש, כי אף בשעה שהם מסדרים את בית הרבי וחדרו לא הותר להם לגעת בשולחנו של הרבי, עליו היו מונחים דרך קבע הגמרא והסידור, הטבק והסגריה שלו – כי אלו תחת רשותו של הרבי ואין לבר אנוש לגעת בהם.
פעם אחת הוזמן לבית הרבי איש נכבד ועשיר גדול לצורך עסקנות חשובה. הגבאים ובני הבית רצו לסדר את הבית ובכלל זה את שולחן הרבי לקראת האיש, למען יתקבל בכבוד גדול ובצורה נאותה, כדי שתצא ממנו התועלת הנדרשת… תחילה סידרו את כל החדר והמתינו לשעת הכושר… ואכן, כשעזב הרבי את החדר לכמה רגעים מיהרו והסירו את המפה שעל שולחנו, פרשו מפה חדשה וברחו מהבית… רק הרבנית קאפ נשארה בבית.
כאשר שב הרבי לחדר וראה מה שנעשה, נחרד והחל מהלך בחדר אנה ואנה אחוז בשרעפי קודש, תוך שהוא זועק בכל כוחו בעוז ותעצומות: "פאר וועמען… פאר מענטשען… פאר מענטשען… (בשביל מי? בשביל אנשים, בשביל אנשים…). לפניו נעבוד ביראה ופחד!… לפניו נעבוד ביראה ופחד!…"
אחר כמה דקות דפק האיש על שערי הבית. מיהר הרבי לארונות הבגדים, הוציא משם בעקיטשע ישן נושן שכבר איבד כל צבעו, לבשו וכך פתח את הדלת לפני האיש. כי אין לעשות פעולות 'פאר מענטשען'…
הוסיפה הרבנית, כי מעשה זה נחרט בעמקי נשמתה, עד שזה לה כשישים שנים תמימות מאז אותו מעשה, ואיננה מסוגלת לעשות איזה פעולה 'פאר מענטשען'…
(ע"פ באר הפרשה)