אחר כך אנו נזכרים בסיפור המשעשע על החמור המסתובב בעיניים עצומות סביב אותה אבן טוחנת, מרוצה עד הגג מהטיול למקום הרחוק, ולא קולט כי אינו מסתובב אלא סביב עצמו… ומה תכל'ס?! – – מה יוצא לנו מכל הדרשות?

קול טרטור המנוע הלך וגבר, קורע את הדממה. ר' זונדל, מגיד המישרים הנודע, הסתובב בבהלה, חומק ברגע האחרון ממסלול דהירתה של המונית ה'טסה' הישר אל שערי הזהב שממולו.

הצצה נוספת גילתה את פני הנהג. כיפה דהויה בגודל בינוני עיטרה את ראשו, נראה כמו עוד נהג נחמד, מסוג הנהגים שהיו מסיעים אותו לדרשותיו המפורסמות.

השער נפתח, והמונית המשיכה פנימה.

"הזהו עולם האמת?!" נזעק ר' זונדל. "אני, שזיכיתי את הרבים בדרשות מעוררות, עומד כאן כעני בפתח בלא רשות להיכנס, והוא…" נקטע דיבורו ביפחות בכי.

אחר שנרגע במקצת, האזין לדברי המלאך שניסה להסביר: "אתה צודק. דרשותיך חיממו הרבה יהודים לתורה ולמצווות. בלי שום ספק תקבל על זה עוד הרבה שכר. אבל, עדיין נשאר לבדוק תכל'ס, מה יצא למעשה מכל אלו שהגיעו ומילאו את בתי המדרש בשעת הדרשות הנלהבות שלך לפני כל חג ומועד. יש מסתמא כאלו שהדרשות שינו את חייהם והם התחזקו בתשובה ובמעשים טובים, אך יש כנראה גם הרבה שסתם נהנו מהדרשה הסוחפת, ואולי גם מהפטור לעזור בבית באותה שעה…"

ר' זונדל עדיין התקשה להבין: "ומה איתו? עם ה'טייס' המסוכן הזה? כיצד ייתכן שהגן עדן שלו מובטח במהירות שכזאת, ואילו חלקי שלי, עם כל דרשותיי המעוררות, טעון עדיין חקירה ובדיקה?" "הוא?" התחייך המלאך, "לו בוודאי מגיע גן עדן! כל מי שנסע – או יותר נכון 'טס' – אתו במהירות של 180 קמ"ש, וראה כבר למול עיניו את הגרוע מכל… ללא ספק התוודה ועשה תשובה 'למעשה'"…

אם הסיפור היה או לא, איני יודע. מותר ליהנות גם מסיפור שלא היה… אבל הבה נעזוב את הנהג ונתמקד בדרשות…  ובעצם ב'שומעי הדרשות' – הלא הם אנו בכבודנו ובעצמנו.

בכל שנה מחדש, מתחילת חודש אלול ועוד קצת קודם, אנו נזכרים ב'גירסא דינקותא' על הסוחר שמפחד כבר חודש לפני ההברחה, הסוחר השותף שמתחיל לרעוד רק בערבו של הלילה הגורלי, המבריח הרוטט מפחד רק בשעת ההברחה עצמה – כאשר 'הגבור' היחיד שלא מפחד אף בשעת חציית הגבול המסוכן, הוא… החמור.

אחר כך אנו נזכרים בסיפור המשעשע על החמור המסתובב בעיניים עצומות סביב אותה אבן טוחנת, בטוח ומרוצה מעצמו מהטיול למקום הרחוק, ולא קולט שבסך הכל הוא מסתובב יום-יום סביב עצמו…

ומה תכל'ס?! – – מה יוצא לנו מכל הדרשות?

למעשה, מה שהיה בשנה שעברה ואף בשנה שלפניה, לא משנה כל כך. מה שהיה – היה. עכשיו צריך להתרומם להסתכל קדימה. כי הפעם זה עדיין בידינו!

על ידי תכנון, מחשבה קדימה, ובעיקר על ידי יישום עקבי בשטח – נשיג את התוצאות המיוחלות, להגיע לראש השנה בהכנה ראויה ומתאימה!