בימים ההם בזמן הזה
"מעלבוירנ'ער רב איז דא! מיט וואס קען איך אייך העלפן? וואס זוכט דער רב ביי מיר אין געשעפט?"
"יישר כח. האסט אפשר א מנורה זאל אויס קוקן אזוי ווי מיין אלטע מנורה?".
"די רב'ס מנורה קוקט אויס, אז עס איז שוין נישטא היינט צו באקומען, ס'איז דאך פון 60 יאר צוריק…"
"גוט, יישר כח. איך וועל גיין פרעגן ביי א צווייטן".
בתרגום חופשי: הרב ממעלבורן כאן!, מה אני יכול לעזור לכם? מה מחפש הרב בעסק שלי?
– יש לך אולי חנוכייה שתיראה כמו החנוכייה הישנה שלי?
– איך שהחנוכייה של הרב נראית, כבר לא ניתן להשיג, זו הרי חנוכייה של לפני 60 שנה…
– טוב, יישר כח. אני יחפש במקום אחר..
כך סיבב בחנויות כלי הכסף בעיר מאנסי, נוי יורק, כ"ק מרן רבינו זצוק"ל, באמצע חודש סיון תשע"ב, לפלא ולתדהמת כל רואיו. בסוף מצא רבינו זצוק"ל את מבוקשו – מנורת כסף בדיוק כמו שהייתה אצלו כבר כשישים שנה.
אף אחד לא ידע את פישרו של חיפוש זה, מה לו לרבינו לחפש מנורה חדשה ממש בדוגמת מנורתו הישנה? ואם יש צורך בזה, מדוע אינו שולח את אחד ממשמשיו או בני ביתו לקנות לו? מה נחיצות הדבר כל כך עד שהוא בכבודו ובעצמו יטריח לילך מחנות לחנות? – תמהו כולם.
התשובה לשאלה זו, מסתתרת בסיפור אישי וסודי! עובדא שנושא בלבו משמשו הנאמן של רבינו זצוק"ל, הלא הוא הרה"ח היקר הרב מרדכי זלמן פיקסלער הי"ו, זה שבע שנים, מבלי שאיש מבלעדו ובלעדי רבינו ידעו על כך!
רשות הדיבור נתונה עתה לר' מרדכי זלמן.
* * *
היכל כולל בית יוסף, מעלבארן, אוסטרליא, חתימת זמן חשון-כסלו תשע"ב.
אש קודש יוקדת בעיני האברכים היקרים. אמת, יושבי בית המדרש, לא עולים למספר מאות ואלפים. רק כמה עשרות בודדים בלבד ישובים בביהמ"ד. אבל כל אחד ואחד מהם חשוב כמאה איש.
"הלא אנו הכולל היחידי בכל חצי כדור הדרומי של העולם! אם נחשוב את שטחו של חצי כדור הצפוני שצריך לעמוד בזכות התורה, מול שטח צד הדרומי שלנו, הרי ימצא שזכות החזקת והעמדת העולם בלימוד התורה של כל יושב אהל, שקול פי כמה וכמה כמו מאות אברכים בארץ הקודש או באמריקה!!!
מה גדולה זכותנו! כמה אדירה היא מחויבותנו!!".
– כך עומד ודורש בלהט, דומ"ץ ראש הכולל הנכבד, הגאון הגדול הרב יודא הכהן כ"ץ שליט"א, חתד"נ של רבינו זצוק"ל, שנתמנה לתפקידו ע"י חותנו הגדול נשיא הכולל ומייסדו.
מיד בסיום הדרשה, נראים האברכים מתרוצצים להמציא להם ספריהם ולבחור את חברותותיהם. כולם מזדרזים לשקוד על התורה ועל העבודה, ולשכוח מכל הבלי העולם. טוב יום אחד בחצרך!! עתה הוא היום האחרון לפני שיוצאים ל"ירחי כלה" (הוא זמן הקבוע ל"בין הזמנים" ומנוחה במקומות נופש, בתקופת חנוכה) . לא עוברים דקות מועטות, וכבר נשמע בלהט קול אדיר של שקידת התורה. ריתחא דאורייתא ומלחמתה של תורה שולטת בכל. מעמידי חצי כדור הם! הקלה היא בעיניכם!
יעידו רבים על ביקוריהם במעלבארן רבתי. בית המדרש הגדול וחדריו הרבים, מבואותיו ואולמיו ריקים מכל וכל במשך רוב שעות היום, כולם עסוקים על המחיה ועל הכלכלה. אבל פינת יקרת של היכל כולל בית יוסף המפואר הינו פנינת חן איתנה שנראית כאילו לקוחה מתוך אחד מבתי המדרש המפוארים במרחבי היהדות בעולם!
בירכתי אותו היכל נאה ומפואר, יושבים באותו שעה מנהלי הכולל, כאשר פניהם איננו כתמול שלשום. אברכי הכולל היקרים עסוקים בלימודם בעמלות וביגיעת התורה, עד שאינם שמים לב, אשר מנהלי הכולל עדיין שוהים שם בבית המדרש, אף שכבר עבר זמן רב אחרי סיום הדרשה, ואין הם נחפזים לדרכם כמעשיהם מימים ימימה. מנהלי הכולל אכן מתענגים בתענוגים רוחניים ונחת דקדושה לרוב, ממחזה הוד זה, אמנם דאגה נסוכה על פניהם.
על מה ולמה הדאגה? מנהל הכולל הנאמן הרה"ח הנכבד הרב חיים הערש פויגל הי"ו גילה ומסר לפני ראש הכולל ור' מרדכי זלמן – מנכבדי חברי ההנהלה – את אשר סיכם בחישוביו אמש:
(90,000 דולר חובות וואס מ'האט נישט געצאלט פאר די יונגעלייט!".(מה שלא שילמו לאברכים)
כבר כמה חודשים שהתשלומים מצטברים לחוב, ועול הכולל קשה מנשוא. תשלום לאברכים לומדי תורה מתעכב עוד שבוע ועוד שבוע, והקופה ריקה ומה גם משיבים את פניהם ריקם. רק זאת מבטיחים להם בכל עת: השי"ת יעזור שנוכל לשלם ולהחזיר את כל החוב.
אבל עתה נדמה כי הגיעו מים עד נפש, הסכום תפח וגדל לסכום עצום. ואין הישועה נראית באופק.
בצער חתמו את האסיפה הלא קרואה. "מ'טאר זיך נישט מייאש זיין", (אסור להתייאש) עודדו זה את זה במילים בלא לב.
אח"כ גם עלה הרה"ח רבי חיים הערש לרבינו זצוק"ל נשיא הכולל, וערך צערו לפניו על החוב הגדול לאברכי הכולל.
* * *
בבית רבינו זצוק"ל. כמה ימים אח"כ.
"אפשר מאכט מען א גורל לטובת הכולל איוף די האלצערנע מנורה וואס איך האב געלאזט פאר'ן בית מדרש?". ( בתרגום חופשי: אולי נעשה הגרלה לטובת הכולל על החנוכייה שהשארתי עבור בית הכנסת?)
כך הציע רבינו, אחר שהציג ר' מרדכי את המצב הגרוע של קופת הכולל. כוונת רבינו הייתה לעשות הגרלה על המנורה המהודרת והענקית, אותה הזמין רבינו להרכיב ולבנות, בכדי להנהיג הדלקת נרות בבית המדרש בפרסומי ניסא בין מנחה למעריב.
כבר ידוע, שרבינו זצוק"ל השפיע את כל נשמתו לטובת כולל נכבד זה, אותו ייסד במסירות נפש בבואו לכהן בעיר מעלבארן, ונשא בעולו במשך שנים רבות. מדי שנה היה נוסע ברחבי העולם, ומכתת רגליו לתלמידיו חסידיו ואוהדיו שיתרמו למען החזקת כולל זה. דחקו של הכולל היה אם כן צרתו ודאגתו האישית, הלא את כל אשר לו יתן בעד הצלחת הכולל.
את כל המגביות והדינרים, ההגרלות והמכירות, שערכו בכולל בית יוסף משך השנים, ליווה רבינו על כל צעד ושעל. מומחה היה רבינו ברוחב תבונתו, לדעת איך לקנות את לב הציבור, שיתרמו בעין יפה לטובת הכולל.
כעת, הציע רבינו להוציא את המנורה המהודרה הזו לגורל, שימכרו כרטיסי הגרלה לכל מי שירצה להכנס לגורל, תמורת איזה סכום כסף שיהיה קודש לד' לטובת כולל בית יוסף.
אבל ר' מרדכי זלמן, שראה איך הזדמנה לפניו שעת כושר, מיד הגיב ואמר: "איך מיין אז די רב'ס זילבערנע מנורה וואס דער רב ניצט שוין יאר לאנג, וועט זיין בעסער צו מאכן א גורל…" (אני חושב שאת החנוכייה מכסף שהרב משתמש כבר שנים רבות, יהיה יותר טוב לעשות ע"ז הגרלה)
רבינו שמע ושתק. אחר כמה רגעים ענה ואמר שיחשוב על כך.
אומר ועושה. וממחשבה למעשה. לא עברו ימים מועטים, ובאחת מנסיעותיו של רבינו ב'קאר' של ר' מרדכי זלמן, שוב העלה רבינו זצוק"ל את הנושא. כמונה מעות, אמר את המילים שיזכרו בליבו של ר' מרדכי זלמן לעד, מילים שיצאו מפי השכינה, מילים ששינו סדרי בראשית, מילים של גזרת צדיק שצפה למרחקים והביא את ההצלחה אל מקורבו ומשמשו הנאמן. מילים מלאים לימוד הענווה כאילו רק ר' מרדכי זלמן מעריך את רבינו, אך באמת אין הוא חשוב כלום. מילים שיש בהם לימוד לדורות: "דו זאגסט אז מיין מנורה איז א חשיבות, קויף עס דו!" ( אתה אומר שהחנוכייה שלי חשובה, אז תקנה את זה אתה)
כחסיד נאמן הסכים ר' מרדכי זלמן מיד, והוסיף ר' מרדכי זלמן לומר, שאין לו כעת את הכסף מזומן מוכן בבנק, אבל ילך לקבל הלוואות. מה לא יעשה חסיד כר' מרדכי זלמן, בשביל רכישת מנורת רבו. סיכמו הרב והתלמיד, שהוא ילך להשיג את הממון אבל שיהא מוכן ומזומן לשלם לאברכי הכולל קודם התחלת זמן החדש אחר עבר ימי ה"ירחי כלה". כך נמצא, שהיה לו לר' מרדכי זלמן ג' שבועות בערך, עד שיחזור לרבינו עם הכסף הנחוץ.
ר' מרדכי זלמן היה איש מוכר ומכובד בין בני העיר, בן בית אצל כמה וכמה מנגידי ועשירי היהדות האוסטרלית, שם היה מתקבל בכבוד ובאהבה בכל אי אלו מגביות שהיה עורך לטובת הכולל. בחן מיוחד הצליח תמיד ר' מרדכי זלמן בכל מבצעיו הן מהנאתו של הנדבן שנהנה מנתינתו והן שהנתינה היתה רבה ומכובדה תמיד.
כעת עמדה לו ידידות זו לעזר רב, מבלי שיצטרך אפילו לבאר את הסיבה להלוואה גדולה כזו, הסכים אחד מידידיו הנגידים לתת לו את ההלוואה בחפץ לב. כך סיכמו, שבעוד ג' שבועות יבוא ר' מרדכי זלמן ליקח ממנו הכסף.
בזאת חנוכה תשע"ב יצאה הקניה אל הפועל, כשרבינו אף כתב לו – שבוע אח"כ – מכתב ברור ויפה שהינו מוכר בכסף מלא וברצון גמור את מנורת הכסף שהדליק בה בערך כחמישים ושש שנים, והכל שריר וקיים.
על דבר המכירה לא ידע אף אחד בעולם, מלבד הרב והחסיד, סיכמו ביניהם לשמור על שתיקה על כל הענין. ר' מרדכי זלמן התחייב לשלם לרבו מנורה החדשה שהוא במדוייק כמו זו הישנה, כדי שלא יוודע שהוחלפה.
ר' הערשל פויגל מנהל הכולל נהנה מאוד לשמוע, שיש איזה נדיב שהחליט לתת את כל הסכום לכסות את החובות. הוא ניסה לבדוק ולברר במי המדובר, אבל לא עלתה בידו. ובכך לכאורה תם הסיפור, לכאורה. כי בעצם כאן הוא רק התחיל. כאן התחיל ר' מרדכי זלמן להבין באיזה אוצר הוא זכה.
* * *
במשרד של ר' מרדכי זלמן. באותו יום אחה"צ.
"איך בין נישט אינטעריסט יעצט, איך האב נישט יעצט קיין געלט פאר דעם, אפשר א צווייטע מאל" (אני לא מעוניין כעת, אין לי כרגע כסף עבור זה, אולי פעם הבאה)
כבר כמה ימים שר' מרדכי זלמן עונה כך לידידו, שמנסה להציע לו להשקיע בעסק של קניית ומכירת דולרים לפי שוויים. ר' מרדכי זלמן זה עתה נטל על עצמו חוב גדול של רכישת המנורה, ובכן לא אבה ליקח עתה השקעה שאינה בטוחה. מה אם ירד הדולר והכסף ילך לטמיון? מה לי ולצרה הזאת.
אבל ההוא ניסה בכל אופן, "דו דארפסט נישט אריין לייגען קיין סאך געלט, איך וועל דיר געבען קרעדיט!!".
"ווייסט וואס, איך וועל פרעגן דער רב. אבער זאלסט וויסן, אז איך האב שוין מיטגעהאלטן, אסאך א זעלכע, שאלות ביים רב. בדרך כלל האט ער נישט מייעץ געווען אויף די סארט השקעות מיט א שטארקע איינשטעלעניש… אבער דו ווילסט אזוי שטארק, וועל איך איהם פרעגען" (אתה לא צריך להשקיע הרבה כסף, אני אסדר לך הלוואה. 'אתה יודע מה, אשאל את הרב' בד"כ הוא לא מייעץ על סוגי השקעות כאלה.., אבל אתה כ"כ רוצה אז אשאל)
לרוב פליאתו אישר לו רבינו את ההשקעה ואמר "וועסט בעזרת השם מצליח זיין!!!" (בעז"ה תצליח) בדרך כלל לא הורה רבינו להשקיע בכאלו דברים, אך כאן יצא מגדרו בלי הסבר ברור. ר' מרדכי זלמן הוסיף לשאול כמה להשקיע, וכמה באשראי (קרעדיט) וכו', ורבינו לא ענה כלום רק אמר כל הזמן באותו לשון "וועסט בעזרת השם מצליח זיין!!!".
ר' מרדכי זלמן השקיע את מעט הכסף שביקש ידידו, והוא הוסיף על כספו קרעדיט רב כמובטח. ור' מרדכי זלמן התחיל לקנות ולמכור.
אחרי יומיים, כבר ראה ר' מרדכי זלמן את הנס. 92,180 דולר הרוויח כספו תוך יומיים! מזל מוצלח כזה כמעט לא שייך שיקרה בכאלו השקעות!
פתאום הבין ר' מרדכי זלמן הכל! הלא רבינו ייעצו לקנות את המנורה, וכעת הורה לו להשקיע במקום שלא היה דרכו להורות כן! אין זה כי אם כדי שיוכל לשלם את ההבטחה לכולל, וגם לשלם בעד מנורה חדשה לרבינו!!!
מיד התקשר ר' מרדכי זלמן לידידו שדחפו להשקיע כל זאת ואמר לו, איני רוצה עוד להמשיך ההשקעה הזו ובוא נסגור עכשיו ומיד את כל העסק.
ההוא לא הסכים לפרוש תיכף, אחרי רווח כזה צריך להיות טיפש לפרוש. "האסט אזא געלונעגע מזל!!! קענסט נאך מאכן אסאך אסאך געלט!!!.(הולך לך בכזה מזל, אתה יכול להרויח עוד הרבה הרבה כסף)
אבל ר' מרדכי זלמן ידע שכבר קיבל את הסכום המדויק עכשיו, ולזה בדיוק היתה הכוונה בהשקעה זו ואין שום טעם להמשיך הלאה!
אחר דין ודברים ועמידתו האיתנה של ר' מרדכי זלמן, לא נותרו בידיו הרבה ברירות, והוא נתן את כספו שהרוויח ר' מרדכי זלמן במקח זה, ובזה שילם ר' מרדכי זלמן את החוב לאברכי הכולל וזכה במנורת רבו!!!
יומיים אחרי ששמע לעצת רבות לרכוש את המנורה, זכה ר' מרדכי זלמן להרוויח כל כספו ששילם וגם הרוויח את מנורת רבו ומה גדול חלקו בהצלת הכולל!!!
עכשיו התקשר ר' מרדכי זלמן לידידו שהבטיח לו את ההלוואה והפתיעו ואמר שבס"ד אין צריך כבר את ההלוואה… ברוך השם כבר מוכן הכסף לשלם לאברכים הרבה קודם תחילת הזמן!!!
כשנכנס ר' מרדכי זלמן לספר לרבינו את כל הקורות, ואת דבר הישועה הפלאית, שמיד תוך יומיים הרוויח את כל כספו, ענה רבינו ואמר: "איך האב געוועסט אז דו וועסט עס האבען, איך בין פרייליך אז ס'איז געקומען אזוי שנעל!!!" (ידעתי שיהיה לך את זה, אני שמח שזה הגיע כ"כ מהר)
(מתוך גליון 'יעידון ויגידון' גליון מס' 20 פרשת וישב תשע"ט)
1/660