"חזו בניי חביבי"
ה"ה הרב החסיד ר' אברהם ברוך פוקס שליט"א, מוהל מומחה פעיה"ק מחשובי ונכבדי ק"ק תולדות אהרן, ואחד מבוגרי וחשובי תלמידיו בישיבת 'חכמי לובלין', סיפר על חיי והווי הישיבה בצל קורת גדול הדור, מרן הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל
זכיתי ללמוד ב'ישיבת חכמי לובלין' בתקופתה הזוהרת של לפני חמישים שנה, כ-18 שנה אחרי הקמת הישיבה בב"ב בשנת תש"ז, ע"י תלמידו הגדול של מהר"ם שפירא זצוק"ל – ראש ומייסד הישיבה בלובלין, ה"ה הגר"ש וואזנר זצוק"ל.
לפני חמישים שנה בדיוק, אחרי פסח תשכ"ה, בהיותי בחור צעיר כחצי שנה אחרי הבר מצוה, נכנסתי ללמוד, והמשכתי ללמוד עד פסח תשכ"ט, סה"כ ארבע שנים, שזכיתי לשהות בצל הקודש ליהנות מתורתו והדר זיוו.
בתקופה ההיא למדו בישיבה כמאה ועשרים בחורים.
אחרי תפילת שחרית לימד שיעור קבוע ברבים על סדר השו"ע, כשהוא מלובש בטלית ותפילין, ולרוב היה מתבל בשיעור הלכה למעשה. סדר זה – ללמוד שיעור הלכה בישיבה – יסודו ממרנא ורבנא החת"ס זי"ע שנהג כך כידוע, כי כל הנהגת הישיבה בכלל והרבה ממנהגיו הפרטיים היה מיוסדים עפ"י דרכו משנתו של רבינו החת"ס זי"ע.
היחס שלו כלפי התלמידים א"א לתאר, הוא היה מסור ונאמן לכל אחד ואחד, ממש כאב לבנו, דאג לכל אחד להתעלותו ברוחניות, וגם אל יחסר המזג בגשמיות, או על ידו או נעשה בשליחותו על ידי הממונים, וכל דבר הנעשה בישיבה היה קרוב אליו עד מאד.
גם זכיתי קצת לשמש תלמידי חכמים, כאשר תקופה ארוכה התלוויתי אליו בדרכו מהתפילה לביתו שמול בנין הישיבה ברח' הלפרין, וזכיתי לשמשו (שנהג כל ימיו להתפלל בישיבה כל התפילות, ובפרט מנחה מעריב, וכך נהג ממש עד שנפל למשכב בחודש האחרון). ליד ביתו היה נותן לי המפתח להביא לו את הדואר.
אמנם חייבים לציין, שהתנהגותו היתה בחסד וברחמים, ותמיד היה ידוע כאב רחום, וכאיש אשר אינו שייך לשום מחלוקת שבעולם, אלא אדרבה דרכו היה לקרב כל יהודי שומר תורה ומצוות, ולהתרחק מאד מפילוגים ומחלוקת, כידוע לכולם. אמנם כאשר הרגיש פעם שמדובר בזלזול או לגלוג על דבר אחד מהתורה, או על דבר מדברי חז"ל וכדומה, ידע להתנהג גם בתקיפות ובגבורה, ואפשר לראות כבר בתשובה הראשונה שבשבט הלוי, שיוצא בחריפות על אחד שזלזל בהגהותיו של רבן של ישראל הרמ"א זי"ע על השו"ע.
גם אחרי שהלכתי ללמוד בקיץ שנת תשכ"ט בישיבת "תולדות אהרן", נשארתי מקושר אליו, כאשר אמר לי מורי ורבי רבינו הקוה"ט מתולדות אהרן זצוק"ל זי"ע לישאר מקושר אליו, כי הוא "אדם גדול".
ואכן נסעתי אליו הרבה, וכל השנים נשארתי מקושר למורי ורבי הגר"ש וואזנר זי"ע ולישיבה הקדושה בכל לבי ובכל נפשי, ולמשל בימי חוה"מ נסעתי כסדר עם הילדים לבקר אצלו, כדברי חז"ל "חייב אדם לקבל פני רבו ברגל". פעם גם אמר לי בחיוך: "חייב אני לומר לך מקצת שבחו בפניו. אתה מהתלמידים המקושרים ביותר מירושלים"… פעם כאשר הגעתי אליו קרא את הרבנית ע"ה ואמר לה בהנאה: "קום וועסטו זעהן א חן פון ירושלימ'ער קינדער" (בואי וראי חן של ילדי ירושלים…).
גם כל שמחה ושמחה שהיתה בביתי, אם זה לידת בן או בת, סגירת שידוך וכדו', מיהרתי להתקשר אליו לבשרו על השמחה, ובירך אותי בכל ליבו. ואף נענה פעם ואמר: "אימער קומסטו צו מי מיט שמחות" (תמיד אתה מגיע אלי עם 'שמחות').
פעם אחרי חתונתי, הגעתי אליו יחד עם אבי ז"ל לבקר אצלו, ואז סיפר לנו על אופן קליטתו בישיבתו של המהר"ם שפירא בלובלין, דברים שיש בהם חיזוק גדול בפרט לצעירי הצאן.
וכך סיפר: אני הייתי יליד העיר וויען בירת אוסטריה. פעם בהיותי בחור צעיר הגיע לשם מו"ר רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין שבפולין לעירנו, ומסר שם שיעור בתורה ויר"ש, שידוע היה בשיעוריו הנוקבים, "דער שיעור האט מיך עלקטעזירט" (השיעור צימרר אותי…).
אחרי השיעור ניגשתי אליו, ואמר אליו בתחנונים שייקח אותי כאשר הוא חוזר ללובלין, כי נפשי חשקה בתורה. הגאון שאל אותי: "מה למדת בני?" – ועניתי לו: "מסכת קידושין!", וענה לי: "אבל בישיבה ההיא יש עקרונות שונים, ועומדים בדרישות להיבחן על מאתיים או מאתיים וחמישים דפי גמרא בע"פ, כדי להתקבל, וכי איך תוכל להתקבל כאשר למדת רק מסכת קידושין שהיא פ"ב דפים?!".
"איך האב זיך צעוויינט פאר איהם (השתפכתי בדמעות לפניו), ואמרתי לו: 'דבר אחד יכול אני לומר, שאני מתכוון ברצינות על הרוחניות שבישיבה ולא על הגשמיות שיש שם', והיו ניכרים דברי אמת".
"ונסעתי עמו ללובלין".
ההמשך שמעתי מחברים: כשהגיע ללובלין, ונעמד בפני 'ועד הישיבה' שהיה מורכב מגדולי ישראל, וראו שאינו עומד בדרישות כדי להתקבל לישיבה, לא רצו לקבלו. ואז התיישב על איזה ספסל ללמוד בהתמדה. כשראה זאת אחד מההנהלה שאל אותו על כך, וענה לו שבירר וראה שיש עוד כשעתיים עד ליציאת הרכבת, ובינתיים התיישב ללמוד. אז ענה לו המנהל: "אם כך הם פני הדברים אתה יכול כבר להישאר"… אכן, הרצון העז וההתמדה הפך אותו עם הזמן להיות פוסק וגדול הדור!!!
גם שמעתי ממנו, שפעם נסע עם בחור ללוותו לביתו שבאוטוואצק, ע"פ פקודתו של המהר"ם שפירא זצ"ל, ואז משך אותו ידידו הר"ר דוד הלחמי לבקר אצל האדמו"ר הפלאי הרה"ק ר' אהר'לע מקאזניץ זי"ע. "הוא הסתכל עלי בעיניים חדות, ופחד נפל עלי.
"ושאל אותי: ווי הייסטו? ועניתי: 'שמואל', ואז אמר לי 'ושמואל בקוראי שמו'. כך חזר הדבר ג' פעמים. ע"כ שמעתי מפיו בעת סעודת הילולא בישיבה בב"ב של המהר"ם שפירא – ז' חשון, ואז נעמד הרב דוד הלחמי שהיה נוכח שם והכריז בפני קהל ועדה ואמר: גם הוסיף ואמר [-הרה"ק מקאזניץ]: 'דו וועסט נאך וואקסן א גדול בישראל' [עוד תגדל להיות גדול בישראל]".
גם שמעתי ממנו, שאח"כ כאשר ביקר פעם הרה"ק הנ"ל בלובלין. היה אז איזה בחור שרצה ללמוד תורה, אבל אביו היה קצת ירוד ביהדות ולחם נגדו ונגד ראשי הישיבה על החזקתו בישיבה, דרך בתי המשפט. וכשביקר הרה"ק הנ"ל, עמדו בשורה הרבה בחורים מהישיבה ליד המקוה, ונתנו ידם לשלום, כשהגיע לבחור הזה והושיט ידו, לחץ ידו ואמר: "אוי וויי, ווער איז דיין טאטע?"… [אוי וויי, מי הוא אביך]. כל זה סיפר הרב וואזנר ממה שראה בעיני קדשו.
גם שמעתי ממנו בחנוכת הבית לביהמ"ד 'שבט הלוי' בירושלים, כשסיפר על הנס היאך ניצל כשהגיע לפני המלחמה לארה"ק, שהספינה נשברה, ושחה במים עד לשפתו. אגב, התנה שם עם בני הקהילה לקבל עליהם בקבלה חזקה להיות נזהר מאד שלא דבר בביהכ"נ בשעות התפילה, ואכן קיבלו עליהם ועל זרעם עד היום הזה.
(מתוך 'דורות 'גליון העדה החרדית 246)