- כשנמצאים רק להדלקה אצל סבא וסבתא, או אדמו"ר או צדיק, אין יוצאים ידי חובה – אפילו מתכבדים שם במאכל ומשקה, שרים, ונשארים שם אפילו כמה שעות. כיון שאין זה לא מקום השינה ולא האכילה.
- המתגורר בקביעות [אכסנאי] אצל משפחה, כבר 30 יום מלפני חנוכה, נחשב כבני הבית ויוצא בהדלקתם.
- הבאים להתארח ליום יומיים בחנוכה או אפילו לכל ימי החנוכה, כגון יחיד, זוג או משפחה – אם יש באפשרותם ידליקו לעצמם (משנ"ב תרע"ז, ה), ואם לא מדליקים לעצמם, חייבים להשתתף בהדלקה – כדלהלן, ובוודאי כאשר יש להם חדר מיוחד לשינה.
כאשר מדובר בשאינם נשואים, אזי בני ספרד, שבביתם הם מדליקים כדין, בברכה – בכל מקרה לא יברכו על הדלקה בבית מארחיהם. כמו כן, יש לציין, שלדעת הגר"ע יוסף זצ"ל, בן ספרד הבא לאביו או חתן הבא לבית חמיו כגון לשבת חנוכה – יוצאים ידי חובה עם הבית כאילו הם מבני הבית. אולם שאינם נשואים בני אשכנז, המתארחים גם לשינה, אינם יוצאים בהדלקת הוריהם וישתתפו עם המארחים כנ"ל. ואם הגיעו לאחר שכבר הודלקה החנוכיה, ולא השתתפו איתם, ידליקו לעצמם עם ברכה (אז נדברו ג, נ"ג).
אופן ההשתתפות לצאת בהדלקת בעל הבית הוא על ידי "השתתפות בפרוטה", היינו: או שייתנו 10 אגורות ["פרוטה" בכסלו תשפ"א – 7 אגורות] לבעלי הבית על מנת שיהיה להם חלק בנרות או בשמן, או שבעלי הבית יקנו להם בקניין סודר או בהגבהה חלק בשמן או בנרות, ויאמרו: "אנחנו נותנים לכם במתנה חלק בנרות או בשמן".
- אורח שישן במקום אחד ואוכל במקום אחר, כששני המקומות שווים ומיוחדים לו – מברך במקום שאוכל (רמ"א). אבל כשמקום האכילה אינו מיוחד לו ואילו מקום השינה מיוחד לו – מדליק במקום השינה (דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל, 'מבית לוי' עמ' ק"כ).
- בעל או אשה המתארחים וישנים אצל אחרים, יוצאים בהדלקת בני זוגם שנשארו בבית וכנ"ל, ואינם צריכים השתתפות עם המארחים, וצריכים לשמוע הברכות. ואם רוצים הבעל או האשה להדליק לעצמם בברכה במקום שמתארחים – רשאים, ויכוונו שלא לצאת בהדלקה שבביתם (רמ"א תרע"ז, ג ומ"ב טו-ט"ז).
- אחד מבני הבית שנסע לחוץ לארץ, יוצא ידי חובה בהדלקה שמדליקים עליו בביתו בארץ, אעפ"י שבמקום אליו נוסע טרם הגיע זמן הדלקה (ואפילו נוסע ביום ראשון של חנוכה ששם עדיין טרם התחיל חנוכה), כדברי הגרש"ז אויערבך זצ"ל, "דעיקר חובת פרסום הנס תקנוהו על הבית… וכך היא המצווה שאחד מבני הבית ידליק, וכיון שבביתו כבר זמן הדלקה… נחשב במקום שיהיה כמקיים המצווה במקומו" (הליכות שלמה מועדים י"ג, ג). ואם לא מדליקים עליו בביתו, ואינו מדליק שם לעצמו – צריך להשתתף עם המארחים.
- בני ישיבה או בנות בפנימייה: כאשר מקום השינה ומקום האכילה (חדר אוכל) הם באותו הבניין – לדעת רוב הפוסקים עדיף להדליק בחדר האוכל, וכן דעת מרן החזון איש, וכן הורה מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בישיבתנו 'קול תורה'; ולדעת בעל אגרות משה ובעל מנחת יצחק זצ"ל – יש להדליק בפנימיה, במקום השינה, ויש להיזהר משריפה.
ואם ישנים בבניין אחד ואוכלים בבניין אחר – נחלקו הדעות היכן יש להדליק, ולהכרעת שו"ת שבט הלוי (ג, פ"ג) אפשרי להדליק או בפנימייה, או בחדר האוכל, או בבית המדרש, כהוראת הנהלת הישיבה. ויש האוכלים ארוחה אחת של פת במקום השינה ומדליקים שם לכתחילה. בני ובנות ספרד – מברכים רק כשלא מדליקים עליהם בביתם וכנ"ל.
