זאת תהיה תורת המצורע (יד, ב)
תורת המוציא רע (ויקרא רבה פרשה טז)
כתוב בספרים הקדושים שבזה שמוציאים רע מהפה, גורמים לכך שגם המקטרג פותח את פיו, וגם הוא מתחיל לדבר רע , לקטרג ולגרום לצרות קשות.
יש הבדל גדול בין חטאי הדיבור לבין החטאים האחרים. בכל החטאים יש צורך לעשות איזשהו מעשה, ולו הקטן, כדי לעבור על האיסור. כדי לעבור על "איסור בורר" בשבת צריך להוציא עצם קטנה מתוך הדג. אבל בחטא לשון הרע אין צורך לעשות כל מעשה! אדם יכול לשבת, לא לעשות כלום, ולדבר…
מצד אחד חטאי הדיבור כה חמורים, עד כדי כך שהגמרא אומרת (ערכין טו ע"ב) "כל המספר לשון הרע – מגדיל עוונות כנגד שלוש עברות: עבודת כוכבים, גילוי עריות ושפיכות דמים". מצד שני כל כך זמין וקל לחטוא בחטאים אלו. לא צריך, כאמור, לעשות כלום, בסך הכל לדבר כמה מילים ולגרום לחורבן נורא! ובפרט בעידנא דריתחא, שישנה סערת רגשות, מהומה – שם המילים משתלחות "בלי חשבון"!
נורא נוראות!
לפעמים מתערב גם "לשם שמים". אז הופכות המילים ל"מצוה"… כל מילה – מצוה…
נורא ואיום! ה"מצוות" גורמות לחורבן נורא!
לשון הרע – עברה כל כך חמורה, וכל כך קל לעבור עליה!
מהי העצה?
דורשי רשומות אומרים: "והובא אל הכהן" – עלינו לגשת אל הכהן, אל הכהן הגדול מאחיו, אל ה"חפץ חיים" וללמוד את ספרו "שמירת הלשון". זוהי העצה להתחזק ולא לחטוא בחטאי הדיבור.
האדמו"ר מגור הזקן אמר: "מעיד אני עלי שמים וארץ, שהיה לי שינוי לטובה בזה שלמדתי את הספר של ה"חפץ חיים".
כשלא רוצים – לא מדברים
אחד התלמידים בישיבת סלבודקא ניגש לראש הישיבה, הגאון ר' אייזיק שר, שהיה געואלדיגער מחנך, צדיק גדול, חכימא דיהודאי, ושאל אותו: "יש לי בעיה גדולה! יש לי תאוה בלתי נשלטת לספר לשון הרע! בפרט סיפורים כאלו שאף אחד לא יודע! הרי זה כל כך מתוק, ממש זיס, צוקער, והתאוה הזאת בוערת בי כמו אש. אם הרב'ה יכול לתת לי עצה איך להתגבר על זה ולא להכשל"?
נענה ראש הישיבה ואמר לו: "אביך היה אצלי לפני שבועיים והתעניין עליך. הוא עשה עלי רושם נהדר, ממש א פיינער מענטש. רציתי לשאול אותך האם גם עליו, על אבא שלך, יש לך תאוה לדבר לשון הרע"?
– "לא", השיב התלמיד. "על אבא שלי אין לי תאוה לדבר לשון הרע".
– "והאם אתה מרגיש שאתה עומד בפני 'נסיון' כשאתה לא מדבר עליו? האם אתה מרגיש שאתה "מתגבר" על תאוה כשאתה נוצר את פיך ביחס אליו"?
– "לא! ביחס לאבא שלי אין לי כל תאוה לדבר. זה אפילו לא 'נסיון' בעבורי".
– "מדוע? האם לאבא שלך אין חסרונות"?
– "אין אדם ללא חסרונות. גם לאבא שלי יש חסרונות, ובכל זאת אין לי כל תאוה לדבר עליו. ולא זו בלבד אלא אם אשמע מישהו שידבר עליו לשון הרע – לא יתן לי הדבר מנוחה, ולא אוכל לישון כל הלילה".
– "תנסה להסביר לי, מדוע? במה שונה הוא מכל אדם אחר"?
– "על אבא שלי אני לא רוצה לדבר! אני אוהב אותו! וכשלא רוצים לדבר – לא מדברים".
– "אם כן אתה בעצמך נתת עצה נפלאה איך להתגבר על התאוה ולא לדבר לשון הרע על הזולת: תאהב אותו! אם תאהב אותו – לא תרצה לדבר עליו! וכשלא רוצים לדבר – לא מדברים".
רבותי! א געואלדיגער נקודה!
א געואלדיגר יסוד!
לפלוני יש חסרונות? אז מה? גם לאבא שלך יש חסרונות, גם לבן שלך יש חסרונות! יתרה מכך, גם לך יש חסרונות! ובכל זאת על מי שאוהבים – אין כל תאוה לדבר לשון הרע!
מהכפרה – נבין את חומרת העוון
ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב…
וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן (יד, ד-י)
לא מזמן הייתי בבית חולים. באמצע היום לקה אחד החולים ששכב לידי בדום לב. מיד הביאו מכונת הנשמה, ועוד מכונות גדולות ומפחידות שאיני יודע איך קוראים להן. הייתי על ידו ממש, מצדם היו מוציאים אותי מהחדר ברגעים המפחידים הללו, רק עקב מצבי הייתי מוכרח להישאר. מה שנעשה שם, מהומה שלמה!
ממה שנזקק החולה לכאלו מכונות, ולכל כך הרבה אנשי צות – הבנתי שמצבו חמור ביותר, ה' ישמרנו!
תראו לאיזו כפרה זקוק המצורע – אומר הסבא מקלם זצ"ל – ותבינו באיזו מחלה קשה הוא לקה, ה' ישמור!
הבה נראה. המצורע זקוק לרפואתו, כדי לטהר אותו: שתי ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז, ואזוב, ושני תולעת, וגילוח. שני כבשים וכבשה אחת – לאשם, לעולה ולחטאת. שלושה עשרונים סולת, ולוג שמן, וצריך לתת דם ושמן על הבוהן ועל האוזן.
כמה מכשירים ענקיים מביאים אליו!
וכל זאת בעולם הזה. ומה קורה אם, חלילה, צריכים להתעסק אתו בעולם הבא? – – –
מה אנו לומדים מכך? על כח הדיבור, מה שאפשר, רחמנא ליצלן להפסיד בדיבור אחד. מבהיל ומרעיד!
(מתוך יחי ראובן)