הרה"ח ר' אשר קובלסקי שליט"א
אדם כי ימות באוהל… (י"ט, י"ד)
החיים של כל בני האדם באשר הם, הינם מסכת ארוכה ומפותלת של צמתים, הסתעפויות, קשיים, בעיות והתמודדויות, לצד הישגים והצלחות. כל אדם שואף לשפר את חייו, להשיל מעליו חלק מהקשיים עמם הוא מתמודד, לחיות חיים מאושרים נטולי לחץ. מבוקר עד ליל אנשים עסוקים בשיפור תנאי חייהם, רצים מקורס לקורס ומעסקנים ליועצים שונים, בחיפוש אחר מי שיעניק להם מעט שלווה, יוציא אותם מהדאגות, יקל מעליהם את משא החיים ויאפשר להם קצת אושר.
ואין זה משנה כלל אם מדובר בהתמודדויות רוחניות או גשמיות. כולנו מתמודדים עם קשיים רוחניים – היצר המתגבר עלינו ואורב לנו בכל פינה, מציב בפנינו נסיונות וקשיים. לצד זאת, כולנו שואפים לנחת יהודית מזוקקת, וגם בגיזרה זו אנו משקיעים לא מעט כוחות, ולא תמיד התוצאות הן כפי שייחלנו. ושלא לדבר על צרות בריאותיות וכלכליות, בעיות הזקוקות לפתרון, מצוקות 'שגרתיות' כאלה ש'לוקחות' לנו את כל הראש, ואנו מחפשים מוצא מהן.
האם יש כלי שבכוחו לפתור את כל אלה? האם יש משהו שנוכל לעשות שיקל עלינו באמת? האם יש דרך, שאם צועדים בה, משתמשים בה, פועלים לפיה, נקשרים אליה – בכוחה לשנות את המצב לחלוטין, להוציא אותנו מכל המצוקות והבעיות, ולהוביל אותנו לחיים מאושרים ושמחים, עליזים וטובים, בכל התחומים ממש?!
התשובה היא שכן, והדרך הזו היא טובה, נעימה, מתוקה מדבש, אהובה עד אין קץ, משמחת לבבות ופותרת בעיות. מתנה טובה העניק לנו הבורא יתברך, קוראים לה התורה הקדושה. מרגלית יקרה שמכילה הוראות, חוקים, מצוות והנחיות, שככל שעוסקים בה, מתחברים אליה, ונקשרים אליה – היא פותחת תחושות חדשות לחיים, מאירה את השגרה באור חדש ובוהק, משמחת את הלב ומעניקה אושר נפלא, ובנוסף – היא גם פותרת בעיות רבות בחיים!
רוצים לדעת עד כמה? הסכיתו ושמעו את דבריו של התנא האלוקי, רבי חנינא סגן הכהנים, אשר מגלה: 'כל הנותן דברי תורה על לבו, מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות ועבירה, יצר הרע, איש רע, דברים בטלים, עול בשר ודם!' – לקרוא ולא להאמין: רשימה כה ארוכה של בעיות שכולנו מתמודדים עימן: בעיות בריאות ובעיות כלכלה, יצר הרע ואנשים, שכנים או חברים רעים, צרות ובעיות מכל הסוגים – וכולם מתבטלים בבת אחת, בפעולה אחת!
כיצד? כי היהודי נתן דברי תורה על לבו. הניח את התורה על לוח לבו, מיקם את התורה במרכז חייו. כשיהודי מתחבר לתורה, מקשר את עצמו אליה, מתרפק עליה באהבה, נקשר אליה בכל נימי גופו ונפשו – התורה פותרת לו את הבעיות, מיישרת את דרכו, מנעימה את חייו, פותרת את מצוקותיו, מאפשרת לו חיי אושר, שמחה ושלווה!
כשיהודי מחליט להקריב למען התורה, לוותר על נוחיותו, על זמנו הפנוי, על אנרגיה שהיה יכול להשקיע בדברים אחרים – והוא משקיע אותה בתורה, זהו 'ממית עצמו', מקריב את עצמו. זו הדרך להתחבר אל התורה, וזו הדרך לזכות באוצרותיה, בקיומה, בקניינה, באהבתה, וגם בכך שהיא תוריד מעלינו את משא כובד החיים, ותזכה אותנו בחיי אושר.
בקשה אחרונה שהצילה ממוות…
היה זה בימי תקופת מלחמת העולם הראשונה, כשאדמת אירופה בערה באש הקרבות שהתחוללו בין מעצמות התקופה. כנהוג בעת מלחמות, קבע הצבא חובת איפול מלא בבתי האזרחים בשעות הלילה, בכדי להקשות על האוייב לזהות מקומות יישוב ולסמן מטרות לתקיפה. כך היה גם בעת שהמערכה ניטשה לא רחוק מהעיירה הקטנה טבריג שבליטא, שהיתה באותה עת תחת שליטה רוסית, והמפקד קבע כי חל איסור להדליק אור מכל סוג לאורך כל שעות הלילה.
באותה עת, כיהן הגאון רבי אברהם אהרן בורשטיין זצ"ל כרב העיירה, ובהיותו שוקד כל העת על דלתות התורה, דבר איסור הדלקת האור בלילות לא הגיע לאוזניו כלל, והוא המשיך בשגרת חייו. מדי לילה, היה מדליק כמה נרות בסלון ביתו, ולאורם עסק בתורה בהתמדה עד השעות הקטנות. הנרות ריצדו בלהבות עדינות, לא הפגינו אור גדול מדי, אולם באחד הלילות הבחין אחד מהחיילים הרוסיים באור קלוש הבוקע מבית הרב, ומיהר לדווח על כך למפקדיו.
לא עברה אלא שעה קלה, ופלוגה חמושה בנשק רב ובשנאת ישראל תהומית שעטה אל עבר ביתו הקטן של הרב. החיילים פרצו בכוח אל הבית, ובלא אומר ודברים קבעו שהרב אינו אלא מרגל גרמני נאלח המשתף פעולה עם האוייב, ובכך גזר את דינו למוות מיידי. הרב מטבריג ישב המום על כסאו, ראשו ושרעפיו עסוקים בפיצוח רמב"ם מוקשה, ולפתע חיילים ניצבים לפניו, נשקים שלופים, פחד אימתני ממלא את החלל, והוא כלל לא יודע למה ומדוע…
תוך שניות אחדות התאושש הרב מההלם, והחל להתחנן על חייו – כי יהודי הוא העוסק בתורה בהתמדה, וכלל לא ידע על האיסור להעלות אור בבית בשעות הלילה. אלא שכל תחנוניו נפלו על אוזניים ערלות, החיילים הרוסיים היו בטוחים כי הניחו את ידם על מרגל, וגם אם לא – לא התכוונו להניח את ה'טרף' מידיהם. 'גש נא ועמוד בצמוד לקיר, למען נוכל לירות בך יריה אחת ממוקדת, ולא נצטרך לבזבז תחמושת מיותרת!' – הורה לו המפקד.
הרב הבין כי כלתה אליו הרעה, כל בקשתו ותחנוניו, ההוכחות שביקש להציג והסבריו ההגיוניים – כולם נדחים בבוז בידי החיילים. יתירה מכך, הרב הבין כי אכזריותם ורשעותם של החיילים אינן יודעות שובעה, ובכל מקרה, הואיל וכבר גזרו את דינו למוות – כך יעשו. לא נותר לו אלא לבקש:
'אם כך נגזר עליי – מוכן ומזומן אני להיהרג. אולם בקשה קטנה לי אליכם, נא מלאו את בקשתי האחרונה…' – – –
החיילים עשו אוזנם כאפרכסת. מה יבקש אדם רגע לפני מותו? מה בקשתו ותחינת לבו בדקות חייו האחרונות? על מה יבקש לנצל את הזכות לבקש בקשה אחרונה?!
'ובכן, חייליו הנכבדים של הצאר ירום הודו, אני עוסק כרגע בבירור הלכה מוקשית ברמב"ם, אחד מספרי ההלכה היהודיים המרכזיים ביותר. הרמב"ם פוסק כמה הלכות, ואני חש כי יש סתירה ביניהן, וחפץ ליישבה – קודם שאסתלק לבית עולמי. קשה לי כל כך לעזוב את העולם כשהקושיא עודה מנקרת במוחי, ולפיכך – אנא המתינו לי כמה דקות, עד שאספיק ללמוד את דברי הרמב"ם במקורותיהם על מנת ליישב את הסוגיא, ומיד אני מתייצב למותי!'
החיילים הביטו זה בזה, תוהים לפשר העניין, אך מבע פניו של הרב הקרין רצינות וכנות מוחלטת בכוונותיו הטובות. ניכר היה שהסתירה בדברי הרמב"ם אכן מטרידה את מנוחתו, ומכבידה עליו את התחושה סביב הריגתו… לפיכך, נענו החיילים לפנייתו הנרגשת, והואילו להעניק לו כמה דקות חיים נוספות, עד שישלים להבין את דברי הרמב"ם.
על אתר, שכח הרב מהחיילים שמסביבו, מהרובים השלופים לנגד עיניו, מהאיום על חייו. הוא שקע אל תוך לימוד התורה האהובה – משוש חייו ומחמד עיניו, כשכל כולו מרוכז בהבנת דברי הרמב"ם. הגזירה המרחפת מעליו, לובשי המדים וחמושי הנשקים המסתובבים בביתו – כל אלו נשכחו מלבו לחלוטין, הן הוא שקוע ברמב"ם…
שעה ארוכה היה הרב שקוע בדברי הרמב"ם, משווה בין מקורות, דן באפשרויות שונות, מעלה השערות ומיישב תהיות. לפתע נזכר כי בעצם בכל רגע עומד הוא למות, פקח את עיניו מהריכוז הממושך בו היה שרוי, הביט לכל עבר – וראו זה פלא:
החיילים אינם, פשוט נעלמו! והוא אפילו לא שם לב! רק הבית ההפוך מוכיח כי כל הסיפור היה גם היה ואינו חלום או הזיה, אבל החיילים עצמם פשוט נעלמו עם הרוח, נגוזו אל החלל – עם הנשק, עם האיום, עם גזירת המוות שריחפה מעליו!
הרב כה התפלא, עד שיצא לרחוב בנסיון להבין מה קרה. ואז שמע כי לפתע החלו הכוחות הגרמניים במתקפה נועזת, וכל החיילים נקראו לשוב אל קו החזית באופן מיידי. הם פשוט הותירו אותו כך – בחיים, ואצו רצו לתפוס עמדות בקו הגבול, להגן מפני האוייב…
ולכל ההתפתחות המפתיעה הזו – הרב אפילו לא שם לב. שקוע היה בלימוד התורה, כה עסוק ומרוכז בפיצוח תבונותיה והעלאת מרגליות מעומקיה. בינתיים האיום על חייו הוסר, הגזירה שריחפה עליו בוטלה, והוא זכה לחיים חדשים וארוכים!
ככל הסיפור הזה סיפר הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל – מייסד וראש ישיבת פוניבז', והוא מסביר מה כוחה של התורה, עד כמה היא כובשת, עד כמה ניתן לשקוע בתוכה – לשכוח מעולם ומלואו, להתחבר אליה בכל לב, להתקשר עימה בקשר אמיץ. וכשעושים כך – מדהים לראות כמה כוחות נפש היא נוסכת, איזו עוצמה ויכולות התמודדות היא מעניקה, עד כמה היא מחוללת ניסים אף למעלה מדרך הטבע!
'כיפת ברזל' מקורית…
היה זה בקיץ תשע"ו, בעת שיישובי דרום הארץ הופגזו במטחי טילים ורקטות מרצועת עזה. כל אזעקת 'צבע אדום' חוללה אימה בכל לב, כל יירוט של טיל או נפילתו חלילה – הצניחו לבבות בבהלה. בעיר שדרות מוכת הירי חיו התושבים מתוך לחץ ודאגה קיומית, דרוכים בכל שלב לקראת האזעקה הבאה…
הרב מיכאל זאדה הי"ו, רכז ארגון 'לב לאחים' בעיר, נקלע באחד הימים לשיחת שכנים, ששוחחו על הבהלה האופפת כל פינה, על האימה שמנקרת בלבבות, על החרדה הנוראה. הם דיברו על מערכת האזעקה 'צבע אדום' והשניות הספורות שהיא מעניקה כדי לברוח לממ"ד, וגם על מערכת 'כיפת ברזל', המיירטת טילים בהצלחה די גדולה, אם כי מוגבלת. ואז הבריק במוחו רעיון, והוא פנה אל השכנים ואמר:
'ראו נא, כולנו מסכימים שבעת אזעקה יש לברוח למרחב מוגן, ובוודאי שאנו מצפים שמערכת 'כיפת ברזל' תועיל בס"ד ותיירט את הטילים המתעופפים מעלינו. אולם, הבה נתקין לעצמנו מערכת 'כיפת ברזל' נוספת, עוצמתית מאין כמוה, חזקה ואימתנית, שלבטח תגן עלינו ועל משפחותינו…'
הכל הקשיבו לו מרותקים, מבקשים לדעת איזו מערכת הם יכולים להתקין בכוחות עצמם, מערכת שתגן עליהם מפני הטילים… ואז הוסיף ר' מיכאל ואמר:
'מוריי ורבותיי, הלא שנינו בדברי רבותינו 'תורה מגנא ומצלא', התורה מגינה ומצילה, שומרת עלינו, על החיים, על המשפחה, על הבתים. התורה היא 'כיפת ברזל' אמיתית, אין כמוה לעמוד לנו כהגנה מפני כל משחית ומחבל, חי או מעופף, מתכתי או אנושי. הבה נקים שיעור תורה קבוע בבית אחד מכם, והשיעור הזה – בו כולנו נשתתף ונשקע בלימוד התורה, יהיה עבורנו 'כיפת ברזל' מגינה מכל טיל, חזקה מכל איום!'
אחד השכנים, יהודי יקר בשם יובל, קם על אתר והתנדב לקיים את השיעור בביתו, כאות הודאה על כך ששני הבתים שסביב ביתו כבר נפגעו מטילים, ואילו ביתו שלו שרד. 'אני מזמין את כולכם לשיעור, בואו בהמוניכם!' – הכריז, והשיעור נקבע ויצא לדרך, כשמספר משתתפיו הולך ועולה…
באחד הימים, לנוכח החשש מהטילים התכופים, חששו חלק ממשתתפי השיעור לבוא, ושלחו לשאול את הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל אם נכון להמשיך בשיעור – למרות הסכנה המרחפת. הרב שטיינמן האזין לשאלה בכובד ראש, הבין כי מדובר בחיי אדם, אולם פסק: 'התורה מגינה ומצילה, המשיכו בשיעור בכל הכח, הרבו את משתתפיו ככל יכולתכם, כי זכות התורה תגן ותושיע מכל טיל!', ולמותר לציין כי בעקבות תשובתו גדל השיעור עוד ועוד, וכבר נמנו בו למעלה מ-40 לומדים…
ויהי באחד הערבים, בעיצומו של השיעור, נשמעה אזעקת 'צבע אדום'. משתתפי השיעור ביקשו לפעול בהתאם להנחיות ולהיכנס אל חדר פנימי בבית, אולם מספר המשתתפים היה כה גדול – עד שלא היה מקום לכולם בחדר הקטן… איש לא רצה להעדיף את חייו שלו על פני חיי חברו, איש לא הסכים להיכנס אל החדר המוגן – כשחברו יצטרך להישאר מחוצה לו…
לפיכך, החליט מגיד השיעור, 'אם אין מקום לכולם בחדר המוגן – פשוט נמשיך את השיעור בסלון, והשיעור הוא שיגן עלינו!' – אמר. ובאומרו זאת, ולקול זעקת המשתתפים 'אמן', נשמע 'בום' קולני במיוחד – – –
באותו רגע ממש, נחת בדיוק מאחורי הבית טיל קאסם הרסני, ורסיסיו התפזרו לכל עבר – אחדים מהם חודרים אל החדר הפנימי, הנחשב 'מוגן' יחסית. כל משתתפי השיעור עמדו המומים בסלון הבית, מבינים היטב מה היתה המשמעות לו היו מפסיקים את השיעור ונדחקים אל החדר הפנימי, שהפך לזירה זרועת שיירי טיל, רסיסי מתכת וכדוריות ברזל קטלניות…
מה שווה יותר ממיליונים?
שעת ערב במעונו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל. הרב רכון על הספרים, שוקד על התורה, כשמדי פעם ניתנת הרשות למישהו להיכנס אליו, לשאול שאלה, ולקבל מענה ממוקד ממעיינה הנובע של התורה. בין הנכנסים באותו יום היה גביר מפורסם, מגדולי תומכי עולם התורה, שנכנס אל הרב והציע עיסקה:
'מוכן אני להעניק לרב ברגע זה צ'ק בסכום עתק, שיספיק עבור הרב, בניו ונכדיו, למחיה חודשית לכל החיים וגם לרכישת דירה. מוכן אני להעניק את הסכום כולו ברגע זה, למרות שמדובר במיליונים רבים, אולם בקשה אחת לי – שבתמורה, יבטיח לי כבודו כי בכל יום שאחפוץ, אוכל להיכנס לשעה קלה, לשאול את שאלותיי, לשוחח על עסקיי, אולי אפילו ללמוד קצת עם הרב. אם הרב מוכן – אני נותן את הסכום כולו ברגע זה!' – אמר הגביר, וקיווה לתשובה חיובית…
הרב אלישיב הצטחק לעברו: 'במחילה, ההצעה אינה הגונה… וכי בשביל כמה מיליונים אשנה את סדרי הלימוד שלי? וכי שווה לי להפסיד שעת לימוד יקרה מפז ואהובה מפנינים, בשביל מחיה חודשית, דירות, ושאר זוטות?! לא, העיסקה אינה כדאית עבורי!' – חתם הרב אלישיב בחיוך, ושב ושקע אל תוך הספר האהוב…
סיפור מופלא זה, אותו סיפר הגאון רבי יצחק דרזי שליט"א, מאיר באור יקרות עד כמה הקשר עם התורה יקר מפז, הוא החיים עצמם – ששווים יותר מכל הון. ככל שיהודי מבין שהתורה היא חייו, שכל רגע של לימוד מעניק לו טעם בחיים, שכל שורה שלומד, זמן שמשקיע, שעה שמקדיש ללימוד – אלו הנכסים האמיתיים שלו! הוא בז לעולם כולו, לכסף, לכבוד, רק מבקש עוד ועוד מהתורה הקדושה האהובה.
הבה נאמץ את המסר, נאמץ את התורה. היא חיינו ואורך ימינו, ולפיכך – בה נהגה יומם ולילה, באהבה אין קץ!