"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה… אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מ"ט, א')
וברש"י: "בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים".
אומרים בשם ה'בעל שם טוב', כי נרמז כאן שאת הקץ אי אפשר לגלות, וזאת משום – "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" – 'יקרא" – מלשון מקרה, אין משיח בא אלא מתוך היסח הדעת!
נשאלת השאלה: מדוע, אפוא, יש חיוב לחכות לו בכל יום שיבוא? התשובה: לחכות – צריך! בכל יום! אבל במציאות הוא יבוא בהיסח הדעת.
רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל הסביר לתלמידים מה נקרא 'היסח הדעת': "תארו לעצמכם, אנחנו יושבים כאן בחדר שיעורים ולומדים. לפתע נכנס אדם לחדר וצועק: 'רבותי! משיח הגיע!'. מהי המחשבה הראשונה, בשניה הראשונה, שתעלה בדעתו של כל אחד ואחד מאתנו? 'האיש הזה צודרייטר… דעתו השתבשה עליו'… אבל במציאות כך זה יהיה, נשב באמצע השיעור "ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג', א'). זה נקרא 'בהיסח הדעת"'.
מספרים שפעם שלח המושל לקרוא לרבי חיים וולוז'ינר זצ"ל, ובקש לשאול אותו שאלה. המושל בקש שרבי חיים לא יגלה לאף אחד את תוכן השאלה, ואף הוא הבטיח שלא יגלה לאף אחד את התשובה. וכך שאל: "אתה הרי גדול היהודים, יודע הכל. תגיד לי מתי המשיח יבוא? חשוב לי לדעת את זה!"
נענה רבי חיים ואמר לו: "הכתוב אומר (ישעיה מ', ה') 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר' – כשהמשיח יבוא ויתגלה כבוד ה' בעולם, 'וראו כל בשר יחדו' – כולם ידעו מכך באותו הרגע. אני לא אדע מכך אף לא רגע אחד לפניך! 'כל בשר' – יהודים, כולם ידעו בשווה!".
מספרים כי אחד השגרירים שהיו בירושלים, בא לפני רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ושאל אותו: "האם זה נכון מה ששמעתי, שאתם היהודים אומרים, שכשיבוא המשיח, אנחנו הגויים נהיה שמשים שלכם?". אמר לו רבי יוסף חיים: "אמת! נכון הדבר! מקרא מלא דבר הכתוב (ישעיה מ"ט, כ"ג): 'כי לעתיד לבוא 'והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו"'.
שאל אותו השגריר: "רבינר! ומה יהיה אם אני לא אסכים? מה יקרה אם אתנגד בכל תוקף לשרת אותך ?". נענה רבי יוסף חיים ואמר לו: "אם לא תסכים – אז זה לא המשיח ! כשהמשיח יבוא, אתם תתחננו לשרת אותנו! זו תהיה זכות גדולה עבורכם!".
(מתוך 'יחי ראובן' בראשית)