"ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" (מח יט)
בנו של ה'חפץ חיים' זצ"ל, כתב חיבור מיוחד הנקרא "דוגמא מדרכי אבא". זהו חיבור מרגש מאד, בו מובאות עובדות והנהגות, שראה במו עיניו במחיצת אביו, רבן של ישראל.
בין הדברים הוא כותב את הסיפור הבא: בעיירת מגורי ה'חפץ חיים', ראדין, פעל בית חולים יהודי. והנה ארע, שבית החולים נקלע למצוקה כלכלית קשה. המנהלים נכנסו ל'חפץ חיים' ואמרו, שיש להם תכנית לארגן דינר לעשירים גדולים, ואם ה'חפץ חיים' יגיע לערב זה, הדבר ידרבן מאד את העשירים לבוא ולתרום סכומים ניכרים.
מרגש לראות בפנים את תשובת ה'חפץ חיים': "איזו שאלה? אתם תעשו את העצרת, ואני בעזרת ה', אשתתף".
באו לשם ארבעה עשר עשירים, שהיו נקראים העשירים הגדולים ביותר באזור, וה'חפץ חיים' דיבר לפניהם בחום על חשיבות התרומה לבית החולים. מיד לאחר דבריו החלה ההתרמה, פנו לעשיר הראשון ושאלו כמה הוא נותן – הוא יכול היה לתרום מיטה אחת לבית החולים; מיטה אחת כזו הינה משוכללת וכוללת מיכשור רב, ומחירה גבוה מאד.
ה'חפץ חיים' הודה לו: "יישר כח, תזכה למצוות!" ועבר לעשיר הבא. העשיר הגדול ביותר שהשתתף שם – תרם שש עשרה מיטות בסכום עתק! אם נשווה אותו להיום נקבל סכום אסטרונומי…
ההתרמה נגמרה, אבל ה'חפץ חיים' עדיין לא קם. הוא רצה להישאר לחשוב איתם ביחד מה עוד יכולים לעשות.
לפתע נשמעו דפיקות בדלת.
היה זה מפתיע, משום שהאספה היתה סגורה, ולא היה לאף אחד אישור כניסה מלבד לעשירים שתרמו.
אחד העסקנים קם לפתוח, וגילה מאחורי הדלת בחור מהישיבה, הלבוש קרעי בגדים – חליפה דהויה ומכנסיים בלויים.
- "מה בפיך"?
- "דחוף, דחוף! עלי להיכנס ל'חפץ חיים'".
- "נערכת כעת אסיפה, תנסה לבוא בעוד שעה".
- "רחם עלי. אני מוכרח!".
- "יושבים כאן ארבעה עשר גבירים. אין זה בא בחשבון!"
הבחור ניסה לתחוב פנימה רגל, וכשהעסקן ראה שאין ברירה, ניסה לסגור את הדלת בכוח, עד אז ה'חפץ חיים' לא הבחין במה שקורה, אבל כששמע את הרעש שהקים העסקן בדפקו בדלת, הסתובב ושאל: "מה קורה שם?"
העסקן השיב: "בחור רוצה להיכנס".
הורה ה'חפץ חיים': "אני מבקש ממך לגשת לבחור ולשאול אותו, מדוע דחוף לו לדבר איתי דווקא הרגע".
ניגש העסקן לבחור, והוא השיב לו רק בשתי מילים: "פיקוח נפש!"
שמע ה'חפץ חיים' ונענה: "פיקוח נפש דוחה שבת. תכניסו אותו!". והבחור נכנס.
הוא ניגש אל ה'חפץ חיים' ביראת כבוד, גחן לעברו ושאל אותו בשקט דבר מה. הנוכחים לא שמעו את ששאל, אבל ראו שה'חפץ חיים' מניח ידו על מצחו, חושב במשך מספר דקות, ועונה לבחור. הבחור המשיך ושאל שאלה שניה, ושוב ענה לו ה'חפץ חיים'. הבחור נראה מרוצה, והחל לפסוע אחורה לכיוון היציאה מפני הכבוד לגדול בישראל.
ואז נדהמו כל העשירים לראות את ה'חפץ חיים', שה'חזון איש' כתב עליו שהיה דומה ללשכת הגזית, קם ממקומו ומלווה את הבחור עד ליציאה!…
כבוד כזה אף לא אחד מהעשירים התורמים קיבל! אמנם ה'חפץ חיים' ברך את כולם אבל לא כיבד אותם כל כך!
היה שם גביר אחד מחוצף, שלא היה יכול לשאת זאת. הוא העיר בקול, כדי שה'חפץ חיים' ישמע: "כמה מיטות הבחור הזה תרם לבית החולים?"
הגיב ה'חפץ חיים': "בחור זה תורם כל יום חמישים מיטות לבית החולים!"…
תשובה זו היתה למעלה מהשגתם של הגבירים. חליפה כזו ישנה וקרועה, וכל יום חמישים מיטות?! היתכן?!
ראה ה'חפץ חיים' שאינם מבינים ואמר: "בואו אסביר לכם את כוונתי. הקב"ה ברא את האדם בריא, אם כן למה הוא נהיה חולה? או שהוא בעצמו התנהג לא בסדר, או מדין ערבות – כל ישראל ערבים זה לזה, וכיון שיש בישראל חוטאים, נגרם מכך שיחלו גם אנשים שלא חטאו בעצמם. צד זה הוא הצד השלילי של הערבות, אבל יש גם צד חיובי – אדם הלומד ומתפלל – מביא בריאות ואושר לאנשים רבים.
"אני מכיר אישית את הבחור הזה", המשיך ה'חפץ חיים', "התורה שלו גורמת שיום יום חמישים אנשים בראדין נשארים בריאים וחזקים ללא שום מחלה, ואם כך יוצא שלא צריכים עבורם מיטה בבית חולים!".
כשהמשיח יבוא הוא ידע לומר לכל יהודי כמה זכויות תרם על ידי תורתו ומעשיו לכלל ישראל!
חשבתם פעם כמה אנשים ניצלים בזכות אדם שגורם להרבות אהבה ואחווה, שלום ורעות, ומרחיק ממחלוקת?!
כשהמשיח יבוא בעזרת ה' הוא יאמר: "בחור פלוני ואלמוני, זכית! בזכותך כל כך הרבה יהודים ניצלו ממחלה! בזכותך אדם שהיה חולה קיבל רפואה!".
איזה כבוד יהיה בזמן שהמשיח יבוא ויאמר כך! כל התנאים הקדושים, כל גדולי ישראל יעמדו שם, והמשיח יראה להם בחור ישיבה בן חמש-עשרה- שבע-עשרה, שבזכותו יהודים רבים נצלו וזכו לחיים!
(מתוך הספר 'כבודם של ישראל')