אחד האברכים הציע הצעה פשוטה: "קבר שמואל הנביא נמצא לא רחוק מכאן. הבה נעלה לשם ונישא תפילה לפעול ישועה לזירוז המשכורות המתעכבות"

הצריח המתנשא לגובה רב מעל מערת קברו של שמואל הנביא, נראה למרחקים לעיני כל באי שערי העיר ירושלים, בואכה רמות ושכונות הצפון. ההרגל עושה את שלו, כך לפעמים תושבי ארץ ישראל המשופעת במקומות קדושים לא תמיד מודעים לגודל שגב אדמות הקודש הנמצאות בקרבתם, ושהם דורכים עליהם ללא משים.

מספר לנו הרב י' ש', אברך שלמד בכולל חשוב בשכונת רמות, סמוך ונראה לציון שמואל הנביא: חודשים ארוכים לא קיבלנו משכורת. פטרוני הכולל נקלעו לקשיים, וכרגיל, לצערנו, הנפגעים הראשוניים מכל גל פיננסי קשה הינם האברכים היקרים, שאינם יכולים לעשות כלום ואף אינם רשאים לבוא בטענות לאף אחד. אין להם אלא להתחזק שוב ושוב בביטחון ולהשקיע את כל ישותם בלימוד התורה מתוך הדחק, וזה מה שעשינו.

לאחר שבאו מים עד נפש, הציע אחד האברכים הצעה פשוטה: הנה, קבר שמואל הנביא נמצא לא רחוק מכאן. הבה נעלה לשם ונישא תפילה במקום הקדוש לפעול ישועה לזירוז המשכורות המתעכבות. ההצעה באה על רקע שמועה לפיה אברכי כולל אחר ברמות, שאף הוא היה שרוי בקשיים, עשו כך והתפללו בקבר שמואל הנביא ואכן נושעו.

ממחשבה למעשה. הם ארגנו מנין אברכים מתוך הכולל שייצאו בהפסקת הצהרים, בבין הסדרים, ויעלו רגלית לקבר להתפלל ולפעול. ברגע האחרון, ביטל אחד האברכים את השתתפותו בטענה שהוא מאוד עייף. חשובה לו מאוד תנומת הצהרים כדי שיוכל ללמוד בסדר שני בראש צלול. חבריו הבינו לליבו והעמידו אברך אחר במקומו.

בשעה 2:00 בצהרים בדיוק החלה התפילה. פרקי תהילים נאמרו בחמימות בפנים הציון, כאשר אחד מהם שהיה כהן עומד מבחוץ ומצטרף אליהם בתפילה.

באמצע אמירת התהילים, מבחין הכהן בחבר שנותר לנוח בכולל, המגיע אף הוא מתנשם ומתנשף לכיוון הקבר. "מה קרה שהחלטת להגיע?" – הוא שואל את חברו כשהתקרב, ואז שם לב לפניו הנרגשות ולשקית הגדולה שהוא מחזיק בידיו.

"בקושי הצלחתי להירדם" – מספר האברך – "והנה נכנס לפתע המזכיר של הכולל ומעיר אותי: 'הנה משכורות של שלושה חודשים', הוא מנפנף מולי בשקית גדושה מעטפות. 'לך תחלק אותן במהירות לכל האברכים'…

"אצתי אפוא כחץ מקשת ותפסתי טרמפ לכאן כדי לבשר לכם שהתקבלה תפילתכם. עודכם מדברים בציון הקדוש וכבר נשמעה תפילתכם והגיעה ישועתכם בדמות משכורות מוכנות ומזומנות להפקדה בבנק".

בצאת האברכים מהציון בהרגשה שפעלו, הם נדהמו לפגוש בחוץ את החברים מגישים לכל אחד שלוש משכורות טבין ותקילין, ויהי הדבר לחיזוק גדול להמשך לימודם בהתמדה, בזכות התפילה במקום הקדוש של 'שמואל בקוראי שמו'.

(אהרן ברגמן, 'המבשר' כ"ט באייר תשע"ו)