איך אפשר להיות כל-כך עניו וצנוע? איך? איך? איפה רוכשים את המידה המופלאה הזו? – קושיה זו חזרה על עצמה פעמים רבות לאחר פטירתו של הרב הגאון רבי עזרא צ'ולק זצ"ל, אביו של מכובדנו הדגול, האיש והכלל, האיש והעזרה – רבי חנניה יבדל לחיים. בדור חיצוני שכזה, בתקופה שבה שגור המשפט 'אם לא פרסמת את עצמך, לא עשית כלום', היתה דמותו של רבי עזרא – שלא מש מלימוד התורה כל ימיו – בולטת יותר ויותר בצניעותו ובפשטותו.
תשמעו סיפור. בהיותו בחור בישיבת 'קול תורה' סיים הבחור עזרא צ'ולק ללמוד עם החברותא שלו בשעה 2 וחצי אחר חצות-לילה. הם יוצאים מההיכל, והנה מגיע מולם הגאון הירושלמי רבי דוד בהר"ן זצ"ל, שהיה בטוח שכמו רבים מבני הנוער של אז – גם שני הצעירים הללו חזרו זה-עתה ממבצע של הלח"י או האצ"ל.
הגאון הנודע שאל אותם מהיכן הם חוזרים, וכשהשיבו שסיימו עכשיו את הלימוד, נבהל מאוד הגר"ד בהר"ן וחשש שפגע בהם, ו… בירך אותם באריכות ימים ושנים. הברכה התקיימו במלואה! החברותא נפטר לפני כמחצית השנה והוא בן 95 , וגם אבא – מספר רבי חנניה שליט"א – זכה להגיע בדיוק לגיל זה מכוחה של הברכה ההיא.
ואנחנו, מספר הבן, לא ידענו מכל זה… אבא לא סיפר לנו על כך מעודו… וכי הוא יספר על עצמו שלמד עד שעה כל-כך מאוחרת, וזכה לברכה מאחד מגדולי התקופה? ואם כן מהיכן אנחנו בכל זאת יודעים את הסיפור? – זה קרה באחת החתונות המשפחתיות של ה…חברותא מישיבת 'קול תורה'. רבי עזרא ניגש לחתנו של החברותא, ולחש באוזנו: 'אתה יודע מי זה השווער שלך'?… וסיפר לו את המעשה עם רבי דוד בהר"ן, ועד כמה הִתמיד בלימודו כבחור צעיר, והברכה שקיבל לאריכות ימים…
את זה סיפר רבי עזרא. ומה הוא לא סיפר? – כמובן, אף אחד לא צריך לדעת שהוא היה החברותא… וכשהחתן שאל אותו, מניין הוא יודע את הסיפור, השיב רבי עזרא 'הייתי שם וראיתי את מה שקרה'… וזו אמת לאמיתה… אין כאן מילה אחת של שקר… אבל לילדיו הוא לא סיפר גם את זה…
זה נקרא להיות עבד השם בכל רמ"ח ושס"ה. עושים כל מה שצריך לעשות, אבל מבלי ליטול לעצמי שמץ של כבוד וגאווה. כלום כלום כלום. מה שהוא כן סיפר לנו פעם על אותה תקופה, שבאחד הימים כשחזר מהישיבה נחרד לשמוע בכיות וצעקות מבית הכנסת. היה זה כשנודע שרבי דוד בהר"ן חולה מסוכן והקהל התכנס להתפלל לרפואתו. אבא חזר מיד לישיבה וכינס את הבחורים להתפלל לרפואת גאון התורה.
פתאום גילינו שאבא הרביץ תורה יחד עם מרן הגר"נ – קרליץ זצ"ל גם ב'חוג חתם סופר'; פתאום שמענו שכאשר – נקרעו לו המכנסיים, בבחרותו בישיבת פוניבז', ולא היה לו כסף לשלם על תפירתם, הלך לתרום דם כדי שיהיה לו כמה פרוטות; פתאום גילינו שכאשר הגיע לפוניבז', ומרן הגרי"ש כהנמן בחן אותו והודיע לו שהוא יכול לבוא לישיבה, 'אבל אין לי מיטה בשבילך'… אבא, שהיה בלי בית ובלי תומך ודואג, ישן על הספסל לפני הכניסה… הגרי"ש הגיע בבוקר לישיבה, ומשראה אותו כך, אמר לו שמהלילה הבא 'אתה ישן אצלי בבית'…
געגועי כמיהה לאבא הגדול ניכרים אצל רבי חנניה. אני – מתבונן תמיד בכך שאבא הגיע ארצה עם תרמיל גב בלבד, בלי – אף אחד שסייע לו, ואיך הצליח להגיע להישגים שכאלה??? אבא התמודד בחיים לבד, גדל והקים דורות שלמים, גידל תלמידים שצמחו לגדולי הדור והכל מתוך פשטות וענווה!!! – איך אמא ע"ה כיבדה את אבא! משהגיע ארצה בגיל צעיר מאד, בודד בלי משפחה, מספר רבי חנניה, רצה להיכנס ללמוד ב'קול תורה', אמרו לו: תביא איתך מיטה… כדי להשיג מיטה הלך לעבוד בחקלאות בקיבוץ "חפץ חיים" שהיה אז בכפר סבא, ומשהשיג את מבוקשו נכנס עם המיטה ל'קול תורה'. אני אומר, ממשיך הרב חנניה שליט"א, שצריך להודות להשי"ת שגדלים בבית טוב, עם הורים שכאלה. שום דבר לא ברור מאליו. איך אמא ע"ה כיבדה את אבא במשך כל החיים! מעולם לא שלחה אותו למכולת, כי אבא לומד תורה. ופעם, כאשר אמא נפלה ושברה את שתי ידיה, והוא ביקש לתלות את הכביסה במקומה, לא הסכימה בשום אופן. מה עשתה? הרי אין לה ידיים! לקחה את האטבים בשיניה, וכך תלתה את הכביסה. זכורני עוד שלילה אחד אמא נפלה, והיה קשה לה לקום, ולמרות זאת לא העירה אותו עד הבוקר, כי לא רצתה לגזול את שעות השינה שלו, כדי שיוכל מחר ללמוד בצלילות הדעת. גדלנו בבית עם מושגים של בן תורה אמיתי, וכבוד לתורה של פעם. ואת זה איבדנו בפטירתו. כל מי שהכיר את רבי עזרא, ידע שמצד אחד הוא טיפוס מאוד רציני, ששאיפותיו העצמיות הולכות על ההכי גדול, – ומצד שני הוא חי בתוך העם, בתוך ליבם של התלמידים, ומלא בשמחת חיים. מצד אחד סיפר הגרי"ח יעקובוביץ', ר"מ בפוניבז' לצעירים, שהסבא סיפר שעשה בישיבת פוניבז' תיקון חצות עם רבי עזרא צ'ולק, ורבי יצחק יעקובוביץ', ומצד שני – כמה שמחה הטמיע בתלמידיו!
כמה מרץ היה לו עד זקנה ושיבה! מי יודע למשל שבמשך 10 שנים הלך רבי עזרא עם ת"ח נוסף לאסוף כסף לקמחא דפסחא של הרב נויבירט? מי יודע שהיה הולך לבקר חולים בבתי חולים כל יום שישי? (היה לרבי חנניה ממי ללמוד!!!) 'תפקידך להיות מרביץ תורה' לא רבים יודעים שרבי עזרא היה מחנך כבר מגיל צעיר. בתקופת בחרותו בישיבה, הגיעו עולים יתומים ל'בתי אבות', ומרן הרב מפוניבז' הוציא אותו מספסל הלימוד בישיבה, כדי שיג דל אותם. בתקופה מאוחרת יותר כיהן כמגיד שיעור בישיבת יהוד של הגאון רבי ניסן טורצ'ין זצ"ל. כשסיים שם, ורצה לחזור ללמוד בכולל, תפס אותו מרן המשגיח רבי יחזקאל לוונשטיין זצ"ל ואמר לו: 'אני לא מרשה לך לחזור לכולל! תפקידך להיות מרביץ תורה'!
בתקופה שבה היה המחנך בכיתה ח' בת"ת זכרון מאיר גידל אלפי תלמידים שחלקם צמחו לגדולי מרביצי התורה, כמו למשל הגאון רבי אשר אריאלי שליט"א, שאבא הכ"מ אמר לאביו שישקיע בו בבין הזמנים, כי עדיו לגדולות. כל התלמידים אומרים לי: למדנו ממנו את הגאונות בפשט! איך ללמוד סוגיא ולהבין אותה! וכיצד להיות שמחים בלימוד התורה! השמחה שהיתה לו בלימוד התורה גרמה לכך שהתלמידים היו קשורים אליו בעבותות של אהבה. מלבד היותו בקי בחלקים רבים של תורתנו הק' )בישיבת פוניבז' סיפרו שהיה בקי במשנ"ב ושער הציון(, אפשר לומר עליו את מה שאמר מרן החזו"א ששאיפתו של אדם צריכה להיות שיילך מהעולם מבלי לפגוע באף אחד! כשתלמידיו ביקשו ללוותו לאחר הלימוד, היה אומר 'תמיד גדלתי לבד, לא צריך ללוות אותי'… אלה שלמדו אצלו, בבית הספר ובישיבות, הצהירו בגלוי שהרב צ'ולק העמיד אותנו על הרגליים. כך הרב זיכרמן שלמד אצלו לפני 58 שנה, וכך הרב רוז שלמד אצלו בישיבת יהוד, והביא איתו שתי מחברות עבות, גדושות ומלאות בחידושים שרבי עזרא אמר להם בשיעור.
הגאון רבי יוסף וייס, ממרביצי התורה בישיבת 'בית מדרש גבוה פינקל' בשכונת רמות ד', בנו של הרה"ג רבי – יהודה וייס, סגן המנהל בת"ת זכרון מאיר, הגיע פעם עם – חוברת מודפסת במכונת כתיבה ובה החידושים ששמע בכתה ח' מהרב צ'ולק. בחזית החוברת היה כתוב 'חידושים ששמעתי מהרב הגאון רבי עזרא צ'ולק' וכו'. הרב צ'ולק שמח מאוד על הדבר, אבל בסופה של הפגישה לחש באוזנו של רבי יוסף וביקש 'אנא תמחוק את שמי משער החוברת'… וכך נותר שער החוברת מיותם, ללא השם.
כשיצא לפנסיה, מאוד פחדנו מה יקרה לו, מספר רבי חנניה. אבל הוא קבע לעצמו חברותא מהבוקר עד השעות המאוחרות של הלילה, עם ידידו שיבלחט"א רבי יוסף גלוסקינוס, ולמדו בבית המדרש צאנז ברחוב יהודה הלוי. אי אפשר לתאר את ההתמדה שלו, עד זקנה ושיבה. גם בימיו האחרונים ישב והגה בתורה, וגם כשהייתי אצלו שעות לפני הפטירה ישב עם ספר ולמד. התורה היתה משוש חייו, – וכשלמד בביהמ"ד צאנז היה סמל ודוגמא גם לאברכים הוותיקים שלמדו שם בכולל במשך שנים רבות. ר' גדליה לא קיבל את התירוץ… אחד הנכדים מספר: כשהיתה שביתה של עובדי התברואה בבני ברק, לא פינו במשך כמה שבועות את הזבל וברחובות השתרר ריח לא נעים. בשבת בבוקר, אחרי התפילה, הלכנו עם סבא בין הררי האשפה, וכולם עיקמו את האף. דווקא סבא, שהיה מיוצאי גרמניה, ומנסיכי האדם, שזכה להסתופף בצלו של מרן הרב דסלר, והיה מקפיד תמיד שבגדיו, כמו גם הנהגותיו, יהיו נקיים ללא רבב, הפעם ראינו את סבא מתמרן ביו ערימות האשפה, כשחיוך על פניו… הסתכלנו בו בפליאה, ואז, שלא כדרכו, הוא שבר את שהשכנים שלנו ברמת גן מרחמים עלינו שאנחנו חיים בעיר לא נקיה, אבל רק אנחנו יודעים את התענוג העצום לגור בעיר כל כך נקיה (רוחנית?) כמו בני ברק גם אם יש אשפה ברחובות! –
וכמה אנחנו מוכנים לשלם כדי לא לגור בעיר אחרת, לא 'נקיה', גם אם הרחובות שלה מצוחצחים… כשראה פעם נכד שאינו מסודר בהנהגתו, קרא לו הצידה ואמר: דע לך נכדי היקר, הגרמנים ימח שמם "הצליחו" להחריב את העולם בזכות הסדר שלהם. אבל אנחנו צריכים לבנות את העולם בנפש מסודרת!
כאשר שוחחנו פעם עם סבא על המשגיח רבי גדליה אייזמן זצ"ל, סיפר לי שלמד אצלו בתקופה ש'קול תורה' היתה בשכונת שערי חסד, כישיבה ליוצאי גרמניה. שאלתי אותו אם המשגיח העיר לו פעם משהו, והשיב: כן! על מה הוא העיר לך? שאלתי. וסבא השיב: שאיחרתי לסדר…. – סבא איחר?? כן! ומעשה שהיה, כך היה. בחורף אחד ירד שלג כבד, וכיון שבסוליות של הנעליים שלי היו חורים גדולים, שלא נראו מלמעלה, הרי שהשלג נדבק לי לרגל, ולא היה נוח ללכת כך ברחוב. המתנתי קצת כדי שהשלג יפשיר. בצהריים ראה אותי המשגיח, ושאל אותי למה אחר ת? והסברתי את הסיבה עם השלג וכו'. נו, והוא קיבל את התשובה?? לא! – השיב סבא ברצינות תהומית. זו לא סיבה לאחר ל'סדר'… רבי חנניה האהוב: בשם כל תושבי רמת אלחנן נ נ ח מךָ באבלך, ואין ספק שמעשיך הטובים עבור כלל ישראל, קיבלו את פני אביך בעולם העליון!
(גיליון "קול ברמה" בעירכת הרב משה מיכאל צורן – גליון 349 כסלו תשפ"א)