"אנא ד' הצליחה נא"
מי שדבק בה' ומסתופף בצלו – אין לו מה לדאוג. הוא מתהלך בתום וביושר ועוסק בתורה ובעבודת ה' בלי שום חשבונות, וזוכה לראות בעיניו כיצד הקב"ה מלווה אותו בכל דרכיו. לא חסר לו שום דבר, ה' דואג לכל צרכיו.
עולם התורה מתקיים בניסים גלויים, מעל הטבע; מתחתנים, מקימים בתים של תורה, לומדים בכולל, מגדלים משפחות גדולות. איך? אל תשאל שאלות! הרבה דרכים למקום…
מי שהולך עם הקב"ה ועושה את רצונו, הקב"ה מחזיר לו בכפל כפליים. אני מכיר בחורים שהתחתנו בלי כלום, הם לא חלמו על דירה, וכיום ברוך ה' יש להם דירה משלהם ששווה מיליונים. איך? כבר אמרנו: אל תשאל שאלות…
היה אצלי אברך שבחתונתו קיבל מהוריו ומהורי כלתו סכום של מאה אלף ש"ח. מה עושים עם סכום כזה? לקחו הלוואות ומשכנתא גדולה, והצליחו לקנות דירה באחד הפרוייקטים. כיום הדירה שלהם שווה מעל מיליון ש"ח. ואם לא די בכך, יום אחד הוא בא אלי וסיפר שסבתו נפטרה, והוא קיבל מהירושה רבע מיליון ש"ח. זה לא מהסבתא – זה משמים! האברך שחי חיי תורה, והיו לו מאה אלף ש"ח, הגיע אלי להתייעץ על האפשרות לדירה שניה… האם זה טבעי? זו הנהגה מיוחדת של הקב"ה עם אלה ש"מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך".
ערכנו התרמה של הוראות קבע לישיבה. ניגש אלי אדם והתנצל: "מצטער, אין לי אפשרות. פעם, כשהייתי אברך, יכולתי להרשות לעצמי לתרום. מאז שיצאתי לעבוד מצבי הכלכלי הורע, ואני שקוע בחובות גדולים"…
הרי זה נגד הטבע! מה ההסבר? פשוט מאוד: כשהוא היה אברך הייתה לו סיעתא דשמיא, הוא זכה להנהגה מיוחדת, על טבעית, ששמורה למי שמסתופף תחת המטריה של בורא עולם. ברגע שיצא מבית המדרש, הוא כבר אינו תחת המטריה של בורא עולם, הוא איבד את הסיעתא דשמיא, וכעת עליו להתמודד עם קשיי החיים.
הרבה דרכים למקום
שני בחורים בעלי תשובה נכנסו לישיבה, ולמדו חברותא בשקידה רבה במשך כמה שנים. לימים, אחד מהם התחתן והקים בית נאמן בישראל. לאחר נשואיו הם המשיכו לשקוד על התורה בחברותא, זה כאברך וזה כבחור. כעבור זמן גם השני מצא את זיווגו והקים את ביתו. ביום החתונה, אשתו של החבר האברך ילדה בן במזל טוב.
האברך השתוקק מאד לערוך 'שבע ברכות' לחברותא שלו. אבל שני מכשולים עמדו בדרכו: ראשית, אשתו ילדה, והוא היה טרוד סביב העניין מבוקר עד לילה. שנית, מצבו הכלכלי היה קשה, היו לו הוצאות רבות על התינוק, ולא היה לו מנין לממן את העלות של ה'שבע ברכות'. אבל הוא החליט לא להיכנע לקשיים, ובעזרת ה' יצליח.
הוא הודיע לחברו על ה'שבע ברכות' שיערך בביתו, קנה מצרכים והזמין כמה בני המשפחה וחברים. ביום של ה'שבע ברכות' הוא נסע לבית החולים להביא את אשתו עם התינוק. במשך כל היום היה עסוק עם התינוק, ועדיין לא התפנה לארגן את ה'שבע ברכות' בסלון ביתו. הוא היה מותש לגמרי. בעוד מספר שעות אמורים המוזמנים להגיע, ואין זכר ל'שבע ברכות'. מה יהיה?
לפתע נשמעו דפיקות בדלת. הוא ניגש לפתוח את הדלת, חמותו בפתח. היא הייתה אמורה להגיע בעוד יומיים לסייע לאשתו, אך החליטה להקדים ולבוא היום…
כאשר נכנסה לביתו וראתה משקאות ושקיות מלאות. שאלה אותו: "מה זה?" והוא ספר לה שהוא אמור לערוך לחברותא שלו 'שבע ברכות'…
"מתי?" היא שאלה את חתנה, והוא השיב במבוכה ובחסר אונים: "היום"…
"למה לא אמרת לי? אם הייתי יודעת, הייתי באה לפני כן, לעזור לך".
אבל עדיין לא מאוחר… תכף ומיד היא נכנסה לעניינים, ארגנה, סדרה, הכינה, ערכה… תוך שעה היה הכל ערוך ומוכן. לבסוף יצאה מהבית לקנות במאפייה לחמניות טריות.
בעודו מתכונן להגעת האורחים, צלצל מכשיר הטלפון. דודה שלו, אחות אמו, המתגוררת בחו"ל, מודיעה לו שהיא באה לבקר בישראל, וכעת היא בדרך אליו, לביקור קצר, רק להגיד 'שלום ומזל טוב' להולדת התינוק…
מה יעשה? אם יאמר לה שאין זה זמן מתאים – היא עלולה להיפגע… אמר לה: "ברוכה הבאה", והתפלל לה' שהכל יעבור בשלום…
הדודה הגיעה. הלכה לראות את היולדת ואת התינוק, אחלה מזל טוב והושיטה לאברך מעטפה: "זה בשביל הלידה"… הוא אמר תודה רבה, הכניס את המעטפה לכיסו ומיהר לדלת הכניסה, לקבל את פני המוזמנים שהחלו להגיע…
האירוע עבר בהצלחה רבה. שמחה אמיתית, אכילה של מצווה, שירה, דברי תורה ושבחים לחתן ולכלה. ממש תענוג!
האירוע הסתיים, המוזמנים עזבו, גם החתן והכלה, וכמובן גם הדודה מחו"ל… כעת האברך נשאר לבדו, עם החובות שנשארו מה'שבע ברכות'…
ואז הוא נזכר במעטפה. כן, המעטפה שנתנה לו הדודה בתחילת הערב, וכבר כמעט שכח ממנה. שלף את המעטפה, פתח אותה ומצא בה סכום גדול, שכיסה את כל העלות של האירוע והספיק לו גם להוצאות הרבות שהיו בעקבות הלידה…
הוא אשר אמרנו: הרבה דרכים למקום. אם האדם חי תחת המטריה של בורא עולם – אין לו מה לדאוג, ריבונו של עולם דואג לו ומשפיע עליו שפע משמיים.
העמל בתורה, ימצא מלבד לימוד התורה גם פרנסה מכובדת. הוא יכול ברבות הימים להיות מרביץ תורה בישראל, ראש ישיבה או דיין, ואנחנו בוודאי זקוקים לפוסקים ולדיינים ולרבנים.
ראש עיר אחד שאל פעם את מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, לשם מה צריכים לומדי תורה רבים כל כך, וכי צריכים כל כך הרבה 'רבנים'?
השיב לו מרן זצ"ל: "כבר הקדימו אותך רבותינו בשאלה זו, ואמרו במדרש (קהלת רבה ז, כח), כי אלף נכנסים למקרא, ולבסוף רק אחד מהם יוצא להוראה, אבל אם לא יהיו אלף שיכנסו למקרא, לא יהיה אפילו אחד שיצא להוראה!".
לכן השאיפה הגדולה של כל אחד צריכה להיות, שיהיה שקוע כל העת בעמל התורה, ולא לקנא באחרים שיוצאים לעבוד ומרוויחים כסף רב. גם אם הם נשארים יראי שמים – מה שמוטל לעיתים בספק – אבל היכן התורה שלהם? אם אדם יושב ועוסק בתורה, בעזרת ה' יתברך יזכה למשרה חשובה. כמה משוועים היום בכל רחבי הארץ, שיגיעו אליהם רבנים ואברכים שיישבו ויעסקו בתורה. בני הנוער שם מדרדרים, אין להם כל אחיזה ביהדות, וההורים מתחננים שיפתחו שם מקום תורה, כדי שהמאור שבה יחזירם למוטב.
בדרום הארץ יש מושב נידח בשם 'תפרח'. במשך שנים לא היה שם כלום, עד שיהודי ירא שמים מהיישוב, הציע לתלמיד חכם אחד לפתוח שם ישיבה. הלכו ובדקו את המקום וראו שזה מקום שקט, רחוק מהמולת העיר, ואז שכרו צריף ופתחו בו ישיבה.
תוך מספר שנים, הפך המקום את פניו. כיום מי שרוצה להיות דבוק בתורה, הולך לתפרח. יש שם ישיבה לתפארת, כוללים, תלמודי תורה, המקום התפתח וזורח (ראה 'משכני' ויקרא ח"א עמוד רמד).
כך מקומות רבים, שבזכות התורה שורה עליהם ברכה. הרי התורה מספרת על יוסף הצדיק שהגיע לבית פוטיפר, והשי"ת ברך את ביתו בזכות יוסף הצדיק. יוסף היה "בן זקונים" והתרגום אומר כי הכוונה 'בר חכים'. יעקב אבינו מסר לו את כל חכמתו, וכאשר חכם כזה הגיע לבית פוטיפר, הוא האיר את הבית, עד שפוטיפר נתן לו את המפתחות של בית הגנזים שלו. "ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו" (בראשית לט, ד). כי במקום שיש תורה שורה הברכה, וההצלחה מובטחת.
בארצות הברית ישנה קהילה גדולה של חלבים. זו עדה עשירה ביותר, יש שם מיליונרים גדולים. כיום הוקמו שם ישיבות וכוללים, אבל לפני כן כל עשיר גדול היה פותח 'כולל' בבית, בונה בית מדרש ומחזיק שם אברכים. את המעשרות והחומש היו נותנים להחזקת תורה, ביודעם שבזכות החזקת התורה, מגיעה כל הצלחתם.
"שמח זבולון בצאתך" – תשמח בעבודתך, אבל זאת בתנאי – "ויששכר באהליך". אם יש יששכר באוהל, אם יש לך את התורה שהוא לומד – התורה הזאת מלווה אותך. "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא, יא) – מכל מילה ומילה של תורה שאדם לומד נברא מלאך, ואם אתה תומך בו – המלאך מלווה אותך, כי "בצל החכמה – בצל הכסף" (קהלת ז, יב).
שלא נבוש ולא נכלם – בעולם הנצח
ה"חפץ חיים" זצ"ל היה מחזק ומעודד את מחזיקי התורה, ומעלה על נס את הזכות הגדולה ואת החשיבות הרבה של המחזיקים בעץ החיים – "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג, יח).
בד בבד, היה פונה אל לומדי התורה הנתמכים בידי מחזיקי התורה ומעורר אותם, וכך היה אומר להם: "כל אדם צריך להיזהר מביטול תורה, אולם אתם, שנתמכים בידי מחזיקי תורה, מכם נדרשת זהירות כפולה ומכופלת. אנשים מוזילים מכספם כדי לתמוך בכם ולזכות בחלק מתורתכם, ואם תתבטלו מלימוד – הם יתבעו אתכם בשמיים!".
והסביר: לעתיד לבוא, יבואו תומכי התורה לבקש את חלקם בתורה. יאמרו להם: 'איזה שכר, הרי לא עסקתם בתורה?!'
הם ישיבו: 'נכון שלא עסקנו בתורה, היינו טרודים בפרנסתנו, אך תמכנו מכספנו ביד נדיבה בלומדי תורה, כדי שיהיה לנו חלק בתורתם'.
ואז יאמרו להם: 'מצטערים, אמנם תמכתם בהם, אבל הם התבטלו ובזבזו את הזמן'…
יבואו מחזיקי התורה ויתבעו את אלו שנתמכו על ידם, ויאמרו להם: 'רמאים! למה הוניתם אותנו? תלינו בכם את תקוותנו, הוזלנו לכם מכספנו, ואתם היתלתם בנו ורימיתם אותנו! בושו והכלמו!'
קלונם של אותם אנשים יתגלה ברבים. איזו בושה וכלימה תכסה את פניהם בעולם האמת!
ועל כך – אמר ה"חפץ חיים" – אנו מבקשים: "ואל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם… שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד" – בעולם הנצח.
תורה שלמה, ללא מכשול
נאמר בתהילים (קיט, קסה): "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול". מהו הלשון "לאוהבי תורתך", היה לו לומר 'ללומדי תורתך'?
אומר ה"חפץ חיים" זצ"ל: לומדי תורה לא יימלטו ממכשולים ומכשלונות בלימודם. הם עלולים להיכשל בביטול תורה, בלימוד שלא לשמה, בעשיית התורה קרדום לחפור בה, וכיוצא בזה.
אולם 'אוהבי תורתך', אלו שבאהבתם לתורה תומכים ביד נדיבה בלומדי התורה, ומחזיקים אותם מכספם – "אין למו מכשול", כי כל הכישלונות שנכשל בהם לומד התורה מיוחסים רק לו, ואינם נדבקים במי שתמך בו.
נמצא, שאת הלומד ידונו בשמים על החסרונות והפגמים שנפלו בלימודו, והדבר יגרע משכרו. אך תורתם של תומכי התורה שלימה, ושכרם שלם מן השמים – "שלום רב לאוהבי תורתך".
ההשקעה הבטוחה – תרומה לישיבה!
לפני כששים שנה היה לישיבה אחת תורם, עשיר גדול, שהיה מגיע כל שנה לדינר של הישיבה. אותו עשיר, לא רק שהיה תורם לישיבה סכומים נכבדים מאד, הוא גם היה ראש המדברים בדינר, ותמיד היה מעורר את שאר העשירים לתרום. הוא היה אומר תדיר: "אף אחד לא מפסיד מתרומה לישיבה! זאת ההשקעה הטובה והבטוחה ביותר!".
גלגל הוא שחוזר בעולם, ואותו עשיר מופלג נכשל בעסקה גדולה, מצבו הכלכלי הדרדר, עד שאיבד את כל נכסיו.
כאשר עמדה הישיבה לערוך שוב את הדינר, כבכל שנה ושנה, התייעצו המארגנים ביניהם, והחליטו לא להזמין את העשיר-לשעבר, כדי שלא יתבייש.
להפתעתם, בערב המיועד הופיע האיש, על אף שלא הוזמן…
התנצלו בפניו: "מחילה, אנחנו יודעים שכבודו לא במצב טוב כרגע, ונמנענו מלהזמינו רק כדי שלא יצטער".
אמר להם, "אין לי שמחה גדולה מאשר לבוא לכאן, לדינר של הישיבה. ולא זו בלבד אלא שרוצה אני לדבר בפני התורמים".
תמהו תמיהה גדולה, אך מאחר שהיה אדם הגון וחכם גדול, מילאו את בקשתו והניחו לו לדבר בפני התורמים.
נעמד ואמר: "רבותיי, כולכם יודעים, מן הסתם, שהפסדתי את כל נכסי, וכרגע אני חסר כל. זה בדיוק מה שהיה צריך לקרות, כי הקב"ה עושה בדיוק מה שצריך, וכל מאן דעביד רחמנא – לטב עביד. ועל אף שנכסים אין לי כרגע, שמחה גדולה ביותר יש לי, כי כל התרומות הגדולות שזכיתי לתרום למען הישיבה הקדושה – הן נשארו לי, שמורות עבורי כקניין נצח אצל בורא עולם. ההשקעה הטובה והבטוחה ביותר, שתוכלו לעשות בחיים שלכם, היא התרומות שאתם תורמים לישיבה!".
נאומו של אותו אדם השפיע באותה שנה, הרבה יותר מאשר בשנים שלפני כן, כשהתכבד לנאום מחמת עושרו הגדול.
אינני רוצה לאבד את התרומה
הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, הוצרך לנסוע לארצות הברית כדי לאסוף כסף עבור הישיבה, שמצבה היה קשה מאוד באותם ימים. הרב שאל את אחד העשירים הגדולים, שהיה תורם לישיבה באופן קבוע, אולי יוכל לתת הלוואה גדולה לחמש או שש שנים.
"כן, בהחלט", נענה העשיר. "לאיזה סכום זקוקים אתם?"
"האמת היא, שנחוץ לנו סכום גדול של שני מיליון דולר".
"שני מיליון?", אמר העשיר, "בסדר גמור. תוכלו לקבלם לאלתר, ותחזירו בעוד עשר שנים".
השנים חלפו, וזמן הפירעון התקרב. בקושי רב ובניסי נסים השיג הרב את הסכום העצום, ונסע לארצות הברית.
שאל הרב את מקורבו אשר ארחו בביתו, מה שלום אותו עשיר.
אמר לו: "רחמנות גדולה עליו, הוא איבד את כל ממונו וגם חלה במחלה קשה".
התעצב הרב על שכך קרה לו, אך שמח שביכולתו להחזיר לאיש את שני מיליון הדולר, שבאמצעותם יפתרו קשיי פרנסתו.
הגיע ראש הישיבה אל האיש, והלה קבלו בהתרגשות גדולה, באמרו "איזו שמחה גדולה יש לי בבואך!".
הרב היה בטוח, שאותו אדם שמח על כך שיקבל את הכסף, ויוכל שוב לעמוד על רגליו מבחינה כלכלית.
"ברוך ה'", אמר הרב, "עשיתי מאמצים רבים להשיג את כל סכום ההלוואה, וכעת יש לי כאן את שני המיליון שעלי להשיב לכבודו. הכל מוכן ומזומן".
"חס וחלילה!", השיב האיש. "וכי אאבד גם את זה??"
"את מה תאבד?"
"לא! לא! לא!", נענע האיש ראשו בנחרצות, "איני מוכן לאבד הכל! את כל כספי ואת בריאותי אבדתי, ורק התרומה הזאת שנתתי היא כל מה שנשאר לי. אינני מוכן לאבדה! קחו לכם את הכסף, ותמשיכו בעזרת ה' להגדיל תורה ולהאדירה!"…
זו הדרך הנכונה להסתכל על העולם! צריך לקבל כל מה שקורה באהבה, כי בורא עולם גדול מאד מאד, והוא עושה את הכל. קניינים גשמיים עלול אדם לאבד, ורק הקניינים הרוחניים הם נצחיים
(מתוך הספר 'משכני אחריך)