אחד מגאוני דורנו היה מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. מלבד גאונותו ומידותיו הנאצלות, הכל ידעו כי יגיעתו והתמדתו בתורה הינן דבר שאין לו אח ורע. אך לא רבים יודעים שניצני הגדלות החלו בעיקר לאור רוחה הגדול של אמו הצדקנית.
בניו סיפרו אודות הרגע בו החלו להיזרע בו ניצני היגיעה הנשגבה בתורה, כבר בגיל קט. הסיפור מעורר צמרמורת ומעיד על כוחה המופלא של האם היהודיה.
היה זה באותן שנים כשהוריו של רבי שלמה זלמן היו דלים ממש ובבית לא היה כמעט דבר, ואבי המשפחה הגאון רבי חיים לייב נאלץ למצוא מקורות הלוואה שיסייעו בעדו ולו במעט בעבור מחיית בני המשפחה.
כעבור זמן מה, כשהגיעו הנושים לקבל את כספם בחזרה, לא היה בידיו להשיב את הממון, ובלית ברירה נאלץ לא אחת להשיב להם משכון או תמורה מכלי הבית המועטים שהיו עמו.
אותו יום שלישי נחרט לעד בזכרונו – כפי שהעיד לימים רבי שלמה זלמן עצמו. באותו יום הגיעו הנושים וביקשו לקחת משכון בעד תשלום דמי החוב, ובבית כבר לא היה כמעט דבר. אמא הביאה את כל תכשיטיה וכלי הכסף המעטים שהיו ברשותה, והם נכנסו הביתה ולקחו גם את ספרי הקודש הלא מעטים שהיו בבית. היו אלו הספרים בהם למד אביו הגדול רבי חיים לייב עם בניו לחכמם וללומדם.
או אז פרצה אמו בבכי, ובעקבותיה הילדים שראו זאת מבלי יכולת לסייע, כשאמו אומרת בתפילתה – רבש"ע, על הכל אני מוכנה לוותר, אין לי צורך בכלים שיקלו עלי בחיי, אבל את ספרי הקודש, אלו שבעלי הגדול לומד עמהם עם בניו ומגדל בכך את ילדינו בדרך העולה – על כך אינני יכולה לוותר בשום אופן. כך פנתה בדמעות שליש לרבש"ע שיסייע בעדה…
אותן דמעות רותחות שיצאו מליבה הפועם של האם המסורה, שהמחישו יותר מכל מהו ערכו של לימוד התורה, החדירו בלב הינוקא שלמה זלמן מהי אהבת התורה שאינה יודעת גבול, מהו ערך החיים האמיתי לעומת דברים שאינם כה אמתיים וחשובים בעיני האדם.
מני אז החליט רבי שלמה זלמן להשקיע כל עיתותיו בהעמקה בתורה וביגיעתה… בזכות דמעותיה של אם.