הרב בנימין גולד
"וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל', י"ט).
אנו עומדים בפרשת נצבים, שבת לפני יום הדין, שבה אומרת התורה: "ובחרת בחיים למען תחייה אתה וזרעך". הציווי של 'ובחרת בחיים' הוא ממש ממשי בימים אלו, כשעומדים אנו לפני המשפט. יש לנו להתבונן בזה, ולראות באמת כיצד רוצה התורה שנזכה ל'ובחרת בחיים'.
בתחילת היישוב היהודי באמריקה, היה קשה מנשוא למצוא מקום עבודה אשר יאפשר לא לעבוד בשבת, ואנשים היו מחליפים כחמישים ושניים מקומות עבודה בשנה, כמנין שבתות השנה, כיון שבכל שבוע היו מפטרים אותם כי לא הסכימו לעבוד בשבת. שאלו את מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, מדוע אחרי מסירות נפש שכזאת, רוב ילדיהם של אותם יהודים יצאו לתרבות רעה, ולא זכו עקב מסירות נפשם לדורות ישרים מבורכים?
ענה להם הגאון זצ"ל, שבפרשת השבוע שלנו כתוב התרוץ לכך: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" – ונשאלת השאלה: ואם בחרת בחיים – ודאי שתחיה אתה וזרעך? ויותר, מדוע צריך להזכיר את 'זרעך', הרי גם עליהם יש ברכה שאם הם יבחרו בחיים – יזכו הם 'למען תחיה' ומדוע הם נכללו בברכה אחת?
והבאור הוא, שהחיוב של 'ובחרת בחיים' הוא באופן ש'תחיה אתה וזרעך', דהיינו שתעשה את המצוות בכאלו שמחה ועונג, שגם זרעך יראו את שמחת המצוות וימשיכו בדרכך, ולא מספיק לעשות מצוות באופן של 'לצאת ידי חובה', שאז לא יעבור קיום המצוות לזרעך, ולכך התורה כתבה ו'ובחרת בחיים' – תעשה מצוות 'למען תחייה אתה וזרעך' – באופן כזה שגם זרעך אחריך יראו ממך ויקיימו המצוות כמוך.
ולכן אמר הגאון רבי משה זצ"ל, שבאמריקה אמנם אנשים מסרו נפשם על קדושת השבת, רק שבכל יום שישי, כשהיו חוזרים לביתם אחרי שפיטרו אותם מהעבודה, בגלל שלא הסכימו לעבוד בשבת, הם היו מגיעים הביתה מיואשים ומדוכדכים, ובכך העבירו לבניהם אחריהם כמה קשה לשמור על מצוות ה'. אם הם היו חוזרים לביתם בשמחה, ומודיעים קבל עם ועדה על השמחה שפטרו אותם בגלל שמירת השבת, היו זוכים הם לדרות ישרים, בכך שהיו רואים את הוריהם שמחים בעשיית המצוות.
אם אנו רוצים לזכות ביום הדין ל"בחרת בחיים", עלינו לעשות מצוות באופן שנזכה את הרבים, שנראה להם מהי שמחת עשיית מצוה! מה זה עונג של לימוד תורה! מה זה אושר של קרבת ה', של תפילה בכוונה ובדבקות! אבל ואבל, כמה עלינו להיזהר שלא לעשות את המצוות 'מלומדה' בלי חיות ובטורח ועייפות, כי הרי בזה נכשיל את הרואים אותנו שאין טעם ושמחה במצוות ה', כמה יש להיזהר שלא לזלזל בתפילה, בדיבור בתפילה ובקריאת התורה, כי בזה נעביר כך את צורת עשיית המצוה לאחרים, ונכשילם בכך ה' ירחם. כמה יש להיזהר מכל פעולה שאנו עושים שלא נכשיל בזה את הרבים ח"ו.
אם נרצה לזכות ביום הדין ל'בחרת בחיים' – נקבל על עצמנו לעשות את המצוות באופן של 'למען תחייה אתה וזרעך', לזכות את הרבים על ידי עשייתנו, ולא ח"ו להחטיא ולהכשיל את הרבים על ידי עשייתנו!
***
נביא כאן מעשה נורא, שאירע בימות הזעם של השואה האיומה, בה הצרות שניחתו על כלל ישראל לא נזכרו מימי קדם. סיפר הגאון ר' גרשון ליבמן זצ"ל, מתלמידי הסבא מנוברדוק זיע"א, שהוא פגש פעם יהודי ברוסיה, ושאלו במה הוא יהודי? מה הוא יודע מהיהדות? אבל יהודי זה, לא ידע כלום מיהדותו, ממש כלום, לא קר"ש, לא תפילה, לא שבת ולא יו"כ. מאומה ממש! רק פסוק אחד הוא ידע לדקלם: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"!!! כן ממש כך. פסוק פשוט של קר"ש הוא לא ידע – אבל לדקלם פסוק כזה מסובך – זה הוא ידע!
כמובן שסקרנותו של הגאון ר' גרשון זצ"ל גדלה עד מאד, והסביר לו היהודי פשר הענין: "אני הייתי בימי צעירותי במחנה ההשמדה בירקנאו, תחת ידם האכזרית של קלגסי הנאצים ימ"ש, שהיו מעבידים אותנו בעבודות קשות עד מאד, באכזריות איומה ובלי טיפת אנושיות".
והוא ממשיך ומספר, שהיה 'תחביב' לנאצים ימ"ש במחנה, לראות את היהודים עובדים קשה עד מוות ממש – היתה שם גבעה בקצה המחנה, והם היו מבקשים מהיהודים לטפס על הגבעה, כשעל כתפיהם משאות כבדים מאד [וצריך להבין שהיהודים היו במצב של תת תזונה, בשערי מוות – עור ועצמות ותו לא]. וכך היו עומדים בצד חיות הטרף הללו, ונהנים ומתמוגגים לראות את היהודים מנסים לטפס את הגבעה, כשמשא כבד על כתפיהם ואיך הם בקושי מצליחים לטפס חצי מהגבעה, ומתגלגלים ומתדרדרים למטה בשברון עצמות ממש. הוא המשיך וסיפר שמעטים ממש זכו לצאת בחיים מ'תחביב' אכזרי זה, והוא, שהיה מגודל ושרירי, הצליח לעמוד בזה. היה עוד יהודי שברירי שהצליח לעמוד בזה, על אף שכולו היה אוסף של עצמות ועור. היהודי הזה, בכל פעם שהיה עולה את הגבעה, היה אומר בקול: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל", וכך היה חוזר שוב ושוב, וזה מה שהחזיקו.
ליהודי הזה קראו 'הקלויזנבורג רב'ה' זיע"א!!
מבהיל כל רעיון! הרב'ה זכה להינצל בזכות זה, אבל יש כאן מסר נוסף! אותו יהודי – הקומוניסטים השכיחו ממנו הכל! דבר אחד הם לא הצליחו: את המעשה הזה של ה'צאנזר' הקדוש, שעשה מעשה מתוך שמחה!
מעשה שעושים מתוך שמחה משפיע על האחר לטובה, ומזה נלמד גם, כמה השפעה שלילית של מעשינו, יכולה להיות הרסנית.
1/246