"אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" (שמות כ"ח, ג')
סיפר תלמידו, הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א: "הדרכת מרן בהוראה לתלמידים, התחילה כבר בהיותו בחו"ל ונמשכה בא"י ביתר שאת ועוז. היו לו כבר תלמידים שקיבלו ממנו דרכי הוראה מצעירותו ממש, כמו הגאון רבי משה הלברשטאם, ויבדלו לחיים טובים שאר תלמידיו הגדולים. אולם מאז שהקים את 'בית ההוראה', שזהו אחד ממפעליו הגדולים, זכה ויצאו תחת ידיו מאות רבנים מורי הוראה בכל תפוצות ישראל".
בתחילה כשהגיע רבינו לבני ברק, בשנת תש"ז, היה נושא לבד בעול ההוראה. דלתות ביתו היו פתוחות לכל השואלים בכל זמן ובכל עת, וכך סיפר הרה"ג רבי יוסף קולמן זצ"ל, שהיה תלמיד מובהק של רבינו: "כאשר זכיתי לסעוד על שולחנו של רבינו בסעודת שבת קודש, לא יכל רבינו לעשות קידוש, כיון שבכל רגע התדפקו על דלת הבית אנשים שונים, ובפיהם שאלות הלכתיות דחופות, עד שאמר לי רבינו: 'אתה רואה, הרב לא יכול אפילו לעשות קידוש'…
"עד שהוצרך רבינו לעשות זמני 'קבלת קהל' לשאלות שאינן 'פיקוח נפש', ובשעות אלו היו המונים עולים לשאול ב'אורים ותומים' בדבר ה', לדעת את המעשה אשר יעשון בכל ד' חלקי שו"ע, מוסר והשקפה. כך נמשך הדבר קרוב לשלושים שנה, כשהוא לבדו היה עונה לכל הפונים.
"בשנת תש"מ בחודש כסלו, לקה רבינו בלבו. כבד היה עליו המשא, מה גם שמיום ליום יצא שמו בכל העולם כפוסק הדור, ורבים שיחרו לפתחו. בימים ההם היה עונה לכשלושת אלפים שאלות בחודש, ממוצע של כמאה שאלות ביום. בחנוכה באותה שנה, שחזר מבית החולים, החליט כי הוא פותח 'בית הוראה' עם רבנים מטעמו שיעמדו לו לעזר בהוראה.
"הוא מינה אותי ואת ידידנו ומכובדנו, הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א, להיות לו לעזר. מאז זכיתי לשמש בקודש יום יום, כולל ימי שישי, ערבי שבתות וחגים, דבר יום ביומו. בכל הימים היינו קשורים בכל דבר וענין עם רבינו זצוק"ל, היינו מתייעצים עמו בכל שאלה והוא אשר כיוון אותנו לדבר אמת. פעמים רבות היה מברך אותי, והיה אומר בענוותנותו: 'יה"ר שלא תצא תקלה מתחת ידינו', והיה מראה בידו הק' שהכוונה לשנינו, עליו ואבדלחט"א עלי".
מי יורה לדור הבא
רבינו ראה בהעמדת מורי הוראה שליחות ותפקיד. בשנים קדמוניות, כאשר הגאון הגדול רבי משה שאול קליין שליט"א (אשר רבינו העיד עליו שלא משה ידו מתוך ידו במשך ארבעים שנה) החל יושב ומשמש לפניו, בא פעם אדם לפני רבינו, כדי לשאול הוראה מפיו. היתה זו שאלה פרטית ולפיכך ביקש השואל שהגרמ"ש יצא מן החדר, והוא ישיח את השאלה באוזניו של רבינו בלבד, אך רבנו לא הסכים, כשהוא אומר לשואל: "ומי יורה לדור הבא?"…
כי אכן הדאגה להעמיד את מורי ההוראה של הדור הבא, עמדה בראש מעייניו של רבינו. הוא החדיר את העובדה הפשוטה כיום לכל שואל, כי כמה רבנים – בהם לעיתים מורי הוראה צעירים העושים 'שימוש' – יהיו נוכחים בעת השאלה ומתן התשובה אל השואל.
ואכן רבינו זכה שעמלו הרב נשא פירות, וב"ה 'לא אלמן ישראל', כשהוא יכול להסתמך על גדולי ההוראה שהעמיד רבינו בעצמו ועל ידי תלמידיו, עד שזכינו ומדן ועד באר שבע פשטה הוראה בישראל. פעם התבטא רבינו ואמר לאחד ממקורביו, שקרוב לאלף ומאתים מורי הוראה קיבלו הימנו סמיכה!
אחריות רבינו על מורי ההוראה
"גם לאחר שהקים רבינו את בית ההוראה", המשיך הגרי"מ שטרן וסיפר, "ימים וחודשים היה רבינו עוקב אחר פסיקתנו. הרגשתי לפעמים שהיה מאזין ומקשיב לאופן הוראתנו. גם קו הטלפון של בית ההוראה היה קו אחד עם קו ביתו של רבינו, ובכל פעם שהטלפון היה מצלצל גם אצלו בבית היה מצלצל, והרבה פעמים היה רבינו מקשיב לשאלה ורצה לשמוע את התשובה אם עונים אנו נכונה.
"כאשר שמענו בעת השיחה 'הד', או אז ידענו כי רבינו מקשיב לתשובותינו. רבינו כמעט ולא התערב בעת שהיינו עונים. זכורני פעם אחת שתוך כדי שיחה התערב, היה זה בל"ג בעומר שחל ביום א', ונשאלתי האם כבר מותר להסתפר ביום ו'. הוריתי לו להחמיר ולא להסתפר, וזאת אעפ"י שהרמ"א בסימן תצ"ג סעיף ב' פוסק שמותר, כיוון שיש הרבה אחרונים שמחמירים כמובא שם ב'כף החיים' בשם מהרי"ל וא"ר.
"או אז התערב רבינו ואמר לי על קו הטלפון: 'ר' יעקב מאיר, אמור ופסוק לו שמותר, כיון שהרמ"א מתיר'… והכל היה שלא תצא תקלה! בית ההוראה התנהל על פי הוראותיו הבלעדיות, כשרוחו חופפת כל העת על הבית הגדול ויושביו".
פעם נשאל אחד ממורי ההוראה שאלה בענין רפואי, אחרי שהשיב, חתם בברכה לרפואה שלמה. רבינו הגיב לו בקורת רוח מרובה: "הנך משיב כמו מורה הוראה"…
עוד מעלה היתה לפסיקתו של רבינו, שהיתה חדה וברורה; לא היה עונה בלשון 'נראה לי כך', 'אפשר', 'יתכן', או בניסוח שהיה מותיר עדיין את השואל עם חצי שאלה בפיו, אלא הקפיד רבינו לחתוך את העניינים בפסק ברור, והשואל יצא עם תשובה מספקת וברורה לשאלתו.
כשנשאל רבינו על ידי אחד ממקורביו בימים ההם, מדוע אין פותחים את בית ההוראה בכל שעות היום, כשבכל שעה יתחלף מורה הוראה, ענה רבינו בתמיהה: "הרי אינני יכול לשבת כל היום ולענות", בהטעימו: "הרי כשבית ההוראה פתוח, זה תחת אחריותי! לכן בית ההוראה יכול להיות פתוח רק בשעות שאני יכול להימצא בשטח!"…
רבינו חש באחריות עצומה בענין בית ההוראה, ממש כעול על צווארו. כמה דאג שגם בעש"ק אחה"צ יהיה מי שישב לשאלות, כאשר לו עצמו היה קשה לענות מפאת קוצר הזמן. לפני שנסע למנוחה, היה רגיל לשאול שוב ושוב: "האם אני יכול לנסוע? האם יש מי שישיב לשאלות? האם העיר לא תסבול מהיעדרותי?"… לא נחה דעתו, עד כי תלמידיו שכנעו אותו כי יש מי שישיב במקומו, והפצירו בו שהנסיעה למנוחה לה הוא כה זקוק, היא לא למענו אלא למען הכלל. אף בעת שנסע הוא היה מתנצל: "האמינו לי, בשבילי מדובר ברוחניות! שם אני מסוגל לשבת מספר שעות, ולעסוק בנושא אחד ללא הפרעה! שם, בנופש, אני כותב את התשובות!". ואכן תשובות רבות נכתבו בימי המנוחה, שפי שמצוין ב'שבט הלוי'.
שליטה מופלאה בכל התורה
בזכות החזרות המרובות הללו יומם ולילה, זכה רבינו שכל התורה כולה היתה שגורה בפיו. סיפר תלמידו הרה"ג רבי יצחק וייס שליט"א: "היקף הידיעות של רבינו במכמני התורה היתה מופלאה ביותר, ועד התקופה האחרונה לחיי-חיותו ראו את השליטה העצומה שלו בש"ס ופוסקים, באופן מפליא. כשהיה רבינו נשאל שאלהי היה משיב על אתר עם המקור לזה, בבהירות נפלאה; ידע לצטט רש"י וראשונים שנראים זניחים, עד סוף ימיו בע"פ!".
עד שנת תש"מ עוד לא היה בית הוראה, ורבנו היה עונה בעצמו כל יום אחה"צ במשך כשעתיים, ובזמן רגיל היו כמאה אנשים שואלים אותו ביום אחד, בכל מיני תחומים, ולכולם ענה בזריזות ובטוב טעם על שאלתם בכל תחומי ההלכה.
פעם הגיע רבינו לאנגליה, שם נערכה לו פגישה עם כמה רבנים מכל רחבי היבשת האנגלית, שרצו לברר אצלו שאלות קשות שהצטברו אצלם. בפגישה כל אחד שאל את מה שהיה נצרך לו בקהילתו, ושאלו אותו בתוך כשעתיים שאלות קשות בכל ד' חלקי שו"ע. רבינו ענה ברוגע ובבהירות תשובה לכל אחד, בכל ד' חלקי שו"ע, ללא שנצרך לעיין בספר כל שהוא!
סיפר אברך שבבחרותו למד בישיבת פוניבז', כי באחד הימים הצטברו אצלו כמה שאלות והוא ביקש לבררן אצל רבינו, אלא שבאותו זמן כבר לא היה קל כל כך להכנס לרבינו, ומחמת ריבוי השואלים, נדרש היה לקבוע תור ולהמתין.
אותו בחור ביקש 'לעקוף' את התור, ולפי ששמע שרבינו פותח בכל יום את סדר יומו בשעה 4:00 לפנות בוקר, החליט לנצל את שעת הכושר. וכך באחד הבקרים נקש על דלת ביתו של רבינו בשעה 5:00 בבוקר. הוא לא חפץ להטריח או להעיר את בני הבית, לפיכך הסתפק בנקישה אחת בלבד. אך הנה עד מהרה נשמעו מתוך הבית טפיפות רגליים, והרבנית ניצבת בפתח ושואלת מה רצונו. הוא השיב כי ברצונו לברר אצל רבינו כמה שאלות. הרבנית הכניסה אותו אל תוך הבית.
"היה זה מחזה נפלא" – תיאר התלמיד. "רבינו ישב והגה ברמב"ם, ואילו הרבנית אף היא ישבה בסלון ואמרה תהילים. כראותו אותי מיהר לברר אצלי מה מביא אותי לדפוק על הדלת בשעה כזו? ואני השבתי לרבינו כי יש לי כמה שאלות, ולפי שלא הצלחתי להכנס אל הקודש פנימה בשעות הרגילות, החלטתי לנסות את מזלי כעת…
"רבינו השיב לי במאור פנים על כל שאלותי, דבר דבור על אופניו, בבהירות ובקיאות נדירה ועצומה בכל התורה כולה, ומזכרוני לא ימוש המעמד הנהדר הזה, כשרבינו ממרום גילו – כבן תשעים וחמש – יושב והוגה ברמב"ם בשעה 5 לפנות בוקר, ולמרות זאת נפנה אלי במאור פנים כדי להשיב לשאלותי!".
(מתוך הספר 'ולא שבט הלוי בלבד')
2/287