סיפור מעניין ואמיתי שהתרחש לפני כמה שנים, שמעתי אותו מפי בעל המעשה הרב אביאל. ג. לוי שליט"א.
אחד האברכים החשובים באשדוד הלך ברובע ז', ולפתע הוא שומע קול בכי על יד המקווה לטבילת כלים שניצב שם (בבית המדרש 'בית דוד שאול' של חסידי בעלזא). הוא ניגש לברר מה הוא יכול לעזור, אם נדרש כסף אין לו אפשרות לעזור, אבל לב יש לו, ובשפע. ממחשבה למעשה הוא ניגש לשאול מה קרה, ועל מה קול הבכי הלזה.
התברר שתבנית חדשה בשווי חמש מאות וחמשים שקלים נפלה להם לתוך המקווה ברגע של היסח הדעת, והיתה זו עבורם צרה גדולה. לא היתה במקווה רשת, ועל כן נבצר מהם להוציא את מה שנפל לשם.
אותו אברך, למרות היותו אסטניס בטבעו, אזר חלציו, נכנס למקווה התכופף ושלה ממעמקי הבור את התבנית הנכספת.
השמחה הרקיעה שחקים. הם רצו לשלם לו חמישים שקלים כשכר טירחה, אך האברך היקר סירב, ואמר: רצוני לזכות במצווה. לשם מצוה עשיתי זאת, ולא אוותר על המצווה בשביל חמישים שקלים.
בזה לכאורה הסתיים הסיפור. אמנם, חלפה תקופה, ויצא לאוויר העולם מכשיר סלולרי חדיש – סמסונג טאצ' מסך מגע… האברך, שבאותם ימים נזקק לפלאפון חדש, קנה מכשיר מסוג זה. והנה יום אחד בעת שהלך ברחוב, נשמט הפלאפון מידו ונפל לתוך הביוב.
האברך הרים את מכסה הביוב, ועודנו מסתפק מה יעשה ואיך ישלח את ידו אל החור המטונף, ומה עם חובת השמירה על כבוד התורה? – צץ לפתע לידו ילדון זריז, ומבלי שהאברך יבקש זאת ממנו, הושיט את ידו והוציא את הפלאפון מהביוב.
האברך רצה לשלם לו כהוקרה חמישים שקלים, אך הוא סירב. האברך הפציר בו שייקח. מדוע אינך מסכים לקבל את הכסף? זה מגיע לך ביושר ואני נותנו לך בשמחה ובטוב לבב! ענה לו אותו ילד: כי גם אתה, כשהוצאת לנו את התבנית מהמקווה של הכלים, לא לקחת חמישים שקלים…
עודו מהרהר בסיפור הנפלא שהתרחש לנגד עיניו, לפתע הוכה בהלם: מחירו של הפלאפון היה… חמש מאות וחמישים שקלים! בדיוק כמחירה של התבנית ששלף בזמנו מתוך מי המקווה. לקיים מה שנאמר: שלח לחמך על פני 'המים', כי ברוב הימים תמצאנו!…
(הרב פינחס זרביב שליט"א, פורסם בביטאון 'אספקלריא' מדור 'למעשה')
