אותה שעת נסיעה היתה אחת משעותיי היפות עלי אדמות, כל תג ושיח ששוחחתי אז עם רבינו נחקק בזכרוני לעד ומהווה בעבורי תמרור דרך בהליכות החיים "מאיפה הרב סופג את יראת השמים שלו?" שאלתי…

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כ"ו, ג')

בשורות הבאות נגולל מספר עובדות מדברי רבינו אודות יראת שמים:

יראת שמים מסוגיה בקידושין

בהזדמנות אחת היה רבינו שרוי בחדוותא מיוחדת. ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי: "מנין אפשר לשאוב יראת שמים? מה יש לעשות כדי להתחזק ביראת שמים?"

באותה שעה היתה מסכת "קידושין" מונחת בפניו. פתח את הסוגיה שבה הוא עוסק, החווה בידו ואמר: "ביראת שמים אפשר להתחזק כשלומדים סוגיה במסכת קידושין".

אחר רגע של הפסק נשמע קולו של רבינו, מתרפק בערגה על מבועי אהבת התורה, וכשנהרה שפוכה על פניו, אמר "וויפל גדלות קען באקומען פון לערנען א סוגיה, וויפל שלימות וויפל יראת שמים!" ("כמה גדלות אפשר לקבל מלימוד סוגיה, כמה שלמות, כמה יראת שמים!")

תלמיד רבינו, הגר"י דרזי שליט"א מספר:

שנים רבות שדקדקתי אחר הליכות רבינו, וככל שהעמקתי להתבונן, ראיתי את חוט יראת השמים המשוך על כל הליכותיו ושזור כבריח התיכון בכל רגע ורגע מימי חייו. רבינו, ספוג כולו ביראת שמים, בכל אישיותו, ויראת השמים ניכרת ובולטת בכל צעד ושעל שהוא עושה.

תמיד תמהתי ביני לבין עצמי, איך הצליח רבינו להגיע למדרגה גבוהה כזאת ביראת שמים? מנין שאב אותה? איה הוא המעיין שממנו שתה וספג יראת שמים ברקמי אישיותו?

עד שהעזתי פני ושאלתי זאת את רבינו עצמו.

היה זה בהזדמנות מיוחדת, נדירה עד מאוד, שנקרתה לפני. זמן רב ציפיתי שרבינו יקדיש לי שעה מזמנו, זמן מרווח ולא דקות ספורות של 'בין לבין'. בחסדי שמים זכיתי לכך. היה זה כשנאלץ רבינו לנסוע מביתו לבני ברק לצורך דחוף שלא היה דרך לדחותו. קפצתי על ההזדמנות ובקשתי מרבינו להצטרף אליו לאותה נסיעה. רבינו נעתר לי. אותה שעת נסיעה היתה אחת משעותי היפות עלי אדמות. כל תג ושיח ששוחחתי אז עם רבינו נחקק בזכרוני לעד, ומהווה בעבורי תמרור דרך בהליכות החיים.

"מאיפה הרב סופג את יראת השמים שלו?" שאלתי.

תשובתו של רבינו היתה קצרה, כדרכו, חוט השערה שעליה תלויים הררי עולם:

"מחכמתו של הרשב"א!"

מאז היה לי הדבר ליסוד. ככל שיעמיק האדם בחכמתו של הרשב"א, יתמלאו אסמי נפשו ובתי אוצרות רוחו ביראת שמים.

באותה הזדמנות נדירה הוסיף רבינו ואמר דבר מופלא שנחקק בלבי:

"אפשר לספוג הרבה יראת שמים כשלומדים את חידושי רבי עקיבא אייגר. פעמים רבות מביא הוא קטעים מספרי מחברים שלא נודעו דיים בעולם התורה, וכשאינו יורד לסוף דעתם הרי הוא כותב: 'וה' יאיר עיני'-  כאב לו שלא זכה להבין את דבריהם של אותם מחברים, שיתכן כי הוא היה גדול מהם. בימינו, מי שרואה דבר בספר מן האחרונים ואינו יורד לסוף דעתו, הרי הוא מפטיר מיד: 'הוא סבור כך, ואני סבור אחרת'. מענוותנותו של רבי עקיבא אייגר אפשר לספוג הרבה יראת שמים.

אחד מתלמידי רבינו ביקש להתייעץ עמו באיזה ספר יקבע את לימודו בזמן 'סדר מוסר'.

יעץ לו רבינו: "קבע את לימודך בספר 'מסילת ישרים' ".

לאחר תקופה, סיים אותו תלמיד את הספר כולו, וסבר שיש לו ידיעה מקפת בדבריו הקדושים של רבינו הרמח"ל. שוב עלה לשאול את רבינו באיזה ספר יקבע את לימודו בזמן הקצוב ללימוד המוסר. אמר לו רבינו: "גמרת ללמוד את הספר 'מסילת ישרים'? עתה התחל ללמוד את כל הספר מחדש ותראה הבנה חדשה בכל מה שלמדת".

לאחר שסיים פעם שניה את הספר, שוב עלה אל בית רבינו. אמר לו רבינו: "עתה שוב התחל ללמוד את 'מסילת ישרים' ויתגלה לפניך 'מסילת ישרים' חדש לגמרי".

הלך אותו תלמיד ושטח את הדברים לפני כמה מחבריו, ביקש להבין פשר הדברים. אמרו לו: "רבינו סובר שהעסק ב'מסילת ישרים' אינו בגדר לימוד או ידיעה שלומדים פעם אחת וחוזרים עליו עד שיודעים אותו ודיו. 'המסילת ישרים' הוא עבודת חיים, דבר שצריך לחיות עמו לאורך היום כולו ובמשך החיים כולם. על פי ה'מסילת ישרים' יש לעבוד כל החיים. לכן, בכל פעם שלומדים אותו מגלים עולמות חדשים, משום שיש ללמוד אותו מתוך הלב, וככל שמתעלים – מוציאים בו טעם חדש".

כל המתבונן בחיי רבינו, במדרגות הזהירות, הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענווה, היראה, הקדושה – שעליהן עמל במשך כל ימיו עד שהגיע לפסגת הסולם, יראה שאת ה'מסילת ישרים' לא "לומדים" אלא "חיים" לאורך שעות היממה ובמהלך כל החיים; עמלים על כל דרגה עד שמגיעים אליה, ולאחר מכן מתעלים לדרגה נוספת – עד לפסגה.

לאחר תקופה שבה שמע אותו תלמיד את הדרכתו של רבינו, פתח לתומו את הספר המופלא "המאורות הגדולים" שחיבר אחד מגדולי נובהרדוק, הגה"צ רבי חיים זייצ'יק זצ"ל, ובו סיפורים על גדולי המוסר, ואורו עיניו למראה הסיפור הבא, המסופר אודות גאון המוסר מרן הגר"י סלנטר זיע"א:

"באחד הימים, התבודד בעליית בית המדרש והתעמק מאד בספר 'מסילת ישרים'. התעמקותו הגיעה עד לידי שלא שם לב כי הגאון ר"א חריף עלה אליו לבקרו ועמד שם חרש כשעה. כשהתעורר מהתעמקותו, אמר לו הגאון רא"ח: "בטוח הייתי שכשאבוא לבית ר' ישראל, אמצאהו הוגה בש"ס ראשונים ואחרונים, בקצות וברע"א. ועכשיו מצאתיו מעמיק חקר בספר 'מסילת ישרים'". כאילו לא שם לב לדבריו, פנה אליו ר' ישראל ואמר: "במתוטא, התוכל לומר לי הפשט ב'מסילת ישרים'?" (המאורות הגדולים עמ' ס"ב)

הנה כי כן, כשלומדים את ה'מסילת ישרים' אין לומדים את דבריו הקדושים של הרמח"ל גרידא, אלא לומד האדם את "עצמו" ובודק את מצבו לאור הנאמר ב'מסילת ישרים'. כשמתעלה, הרי הוא מגלה תביעות חדשות ועומקים חדשים בתוך עצמו, וממילא מהווה הלימוד ב'מסילת ישרים' פנים חדשות.

(מתוך 'גדולה שמושה')