באיזה שלב בליל הסדר יכול אדם לעזוב את ביתו ולערוך את הסדר בבתים אחרים שאינם בקיאים בעריכת הסדר? • מדוע את הברכות על המצה והמרור והיין מותר לו לברך שוב באותם בתים ואילו ברכת המזון אינו יכול לברך עמהם? • ומה הדין אם אדם נשבע או נדר שלא יאכל מצה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימנים תפ"ד – תפ"ה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, אדם שרוצה לערוך את ליל הסדר בשתיים או שלוש בתים אחרים, באופן שבני הבית שבאותם בתים אינם יודעים לערוך את הסדר, יעשה כדלהלן, בתחילה יקדש בבית שלו, ואח"כ אוכל את הכרפס, ואומר את ההגדה, ואוכל מצה, וגומר את הסעודה עם ברכת המזון, ולאחר מכן קודם ההלל, ויוצא ומשלים את הסדר בבתים האחרים, ואומר המ"ב, שלפני ברכת המזון אסור לו לעקור ממקומו וללכת לבית אחר, גם אם דעתו לאכול באותו בית.
כשמגיע לבית האחר, עושה להם קידוש, והם שותים את היין, ואומר ברכת כרפס, והם אוכלים את הכרפס, ואומר את ההגדה לפניהם, וכך מברך בכל בית, והם שותים את כוס הקידוש, ומברך על המצה והמרור והם אוכלים, והוא לא אוכל ושותה איתם, וטעם הדבר שאינו יכול לאכול עמהם, מבאר המ"ב, כיוון שהוא כבר לאחר האפיקומן, וכן לא יכול לשתות כיוון שהוא בין כוס שלישית לרביעית.
מקשה המ"ב, הרי קיי"ל שברכת הנהנין, אם הוא יצא, אינו יכול להוציא אחרים יד"ח אם אינו אוכל בעצמו, ואיך מוציא אותם בברכת הגפן, ובהמוציא ובברכת האדמה על הכרפס? ואומר המ"ב, אמנם הברכות הללו הם ביסודם ברכות הנהנין, אבל כיוון שהם חובה בליל הסדר, ממילא הם דומים לברכת המצוות, שיכול להוציא אותם יד"ח.
אומר השו"ע, מניח להם לסיים את סעודתם, והם יברכו ברכת המזון, אבל הוא לא יכול להוציא אותם בזה, ואם אינם יודעים לברך, יאמר לפניהם את ברכת המזון עם שם ומלכות, והם יחזרו אחריו, ואומר המ"ב, שאין כאן בעיה של הזכרת שם שמים לבטלה, כיוון שזה נצרך כדי ללמד אותם לברך ברכת המזון, והטעם שאינו יכול לברך עמהם בהמ"ז הוא כיוון שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת', מי שאכל, הוא יברך.
אחרי שסיים לערוך את הסדר בבית אחד, הולך לבית אחר וגם שם הוא עורך את הסדר, ולאחר שסיים לערוך את הסדר בכל הבתים שנצרכים לכך, חוזר חזרה לביתו, וגומר את ההלל ושותה כוס רביעית, ואומר השו"ע, שהוא יכול גם להפוך את הסדר, דהיינו, קודם כל לערוך את הסדר בבתים אחרים, ואח"כ בבית שלו, אבל גם באופן כזה אסור לו לאכול, כיוון שהוא לפני קידוש, ואומר השו"ע, כאשר עורך הסדר קודם בביתו ואח"כ הולך לבתים אחרים, אם ירצה, יכול לגמור את הסדר בבית שלו, דהיינו, לגמור את הסדר עד לאחר הלל, ואח"כ ללכת לבתים האחרים, ובכל מקרה לא יאכל וישתה עמהם.
אדם שנשבע שלא יאכל מצה, הדבר תלוי, אם נשבע בנוסח שלא יאכל מצה 'סתם', גם מצה של רשות, מכיוון שחלה שבועתו גם על מצת מצוה, כיוון שזה בשב ואל תעשה, וזה איסור כולל, דהיינו, שכלל בשבועתו גם מצת רשות וגם מצת מצוה, השבועה חלה, ואסור לו לאכול מצה בליל הסדר, כיוון שמבטל מצות מצה בשב ואל תעשה, אבל אם נשבע ישירות שלא יאכל מצה בליל הסדר, השבועה לא חלה, כיוון שהשבועה אינה יכולה לעקור מצוה, נמצא שהשבועה היא שבועת שווא, ולוקה עליה, ואוכל מצה.
אומר המ"ב, אם אמר 'קונם מצת מצוה עלי', אסור באכילת מצה, כיוון שנדר חל על דבר מצוה, כי הוא אוסר את החפצא, דהיינו, את המצה, ואם נשבע על מצוה דרבנן, השבועה חלה, ולכן, אדם שנשבע שלא יאכל מרור, או שלא ישתה ד' כוסות, או שלא יאכל מצה בליל הסדר השני בחו"ל, השבועה חלה על אותם מצוות, ומצווה שישאל על אותם שבועות, כדי שיוכל לקיים את המצוות כהלכתן.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א