"היש ה' בקרבנו אם אין" (י"ז, ז')
על דרך רמז פירש הקדוש רבי מרדכי מנדבורנא זי"ע (חומש 'פניני החסידות' שם) כיצד נדע "היש ה' בקרבנו אם אין", כאשר האדם מחזיק במידת הענווה והוא אין ואפס בעיני עצמו, אז יש ה' בקרבנו, כמאמר הכתוב (ישעי'ה נז, טו) "כי כה אמר רם ונישא וכו' מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".
בביתו נאווה קודש של הרב הקדוש רבי נחום המגיד מטשערנוביל זי"ע, בעל ה'מאור עיניים', היו דרים עמו יחדיו בניו וצאצאיו הקדושים, זרע ברך ה'. כידוע, בנו הרב הקדוש רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע התברך בבנים ובבנות לרוב, שהיו כולם מלאכים קדושים שרפי מעלה, וברבות הימים הנהיגו כולם את בני ישראל, בתפארת מלכות בית טשערנוביל המסועפת בכל חצרות קדשיה.
אחד מחמשת בניו הקדושים של רבי מוטל'ה היה הרב הקדוש רבי יוחנן מרחמסטריווקא זי"ע, הרבי הראשון לשושלת בית רחמסטריווקא. הוא היה ידוע כענוותן שבין האחים הקדושים, בשלמות תפארת מידת הענווה, כפי שמעיד הכתוב (תהילים קמט, ד): "כי רוצה ה' בעמו יפאר ענווים בישועה".
מסופר, שכשהתיישבו האחים הצדיקים לחלוק הירושה ביניהם, בחר לו כל אחד מן האחים את חלק ירושתו ומידה אחת ממידותיו התרומיות. האחד בחר במוח והשני בלב וכדומה, ואילו רבי יוחינטשע היה יושב מן הצד בשקט ואינו מתערב כלום בדבר. לאחר שבחרו להם האחים כל אחד חלקו ונחלתו לפי רצונו, פנו אליו בשאלתם: "ומה יבחר לו יוחינטשע בירושה?". ענה להם רבי יוחנן בחכמה: "אני בוחר ב'גארניט' (כלום) של אבינו ז"ל"… כלומר, במידת ה'אין', שהיא הביטול המוחלט בתכלית שלמות הענווה לפני אלוקים חיים! ודו"ק היטב בלשון חכמים מרפא.
הרב הקדוש ה'אמרי אמת' מגור זי"ע עסק פעם בביטול גזירת מס קשה שהטילה המלכות על ראשי בני ישראל. כדרכו בקודש הפעיל את קשריו אצל כמה משרי המלוכה שבעיר הבירה, ולא נח ולא שקט עד שהתבטלה אותה גזירה ובאה הרווחה לאלפי בני ישראל.
אולם יהודי אחד שהיה מקורב למלכות ויועץ נכבד של אחד מאותם שרים ראה עצמו נפגע מביטול אותה גזירה – כנראה שחלק גדול מגביית המסים היה אמור לשלשל לכיסו. הוא החליט להשחיר את פני הצדיק ולהשמיצו בפני השלטונות. רקם לו אפוא האיש איזו 'עלילת שווא', תפר איזה 'תיק' שהיה רחוק מן האמת כרחוק מזרח ממערב, וסידר את הדברים בצורה רהוטה ומסודרת עד שיצא מתחת ידו 'כתב הלשנה' מושלם נגד ה'אמרי אמת' כדי לשלחו לוורשה הבירה.
אולם חשש האיש והתיירא לנפשו, פן ושמא ייוודע לחסידים שהוא המוסר והמלשין… לפיכך התחכם היהודי, וכדי לוודא שאף אחד לא יעלה על כך שידו במעל כשיחקרו ויבררו מיהו אותו 'מוסר' – ערך באותה שעה מצד שני מכתב נאה ומכובד אל הרבי ה'אמרי אמת', שם הרבה בשבחו של הרבי ובירכו בברכת התודה על ביטול אותה גזירה קשה. ואף הפליא בזכותו שסייע בזה לרבבות אלפי ישראל, וחתם בכל חותמי הברכות.
עתה היה שקט ובטוח שלא ייפול החשד עליו כלל, שהרי הוא זה שמודה ומברך על ביטול הגזירה ומרבה בכבודו של הרבי.
אך מן השמים שומרים ומשגיחים על נפש הצדיק בשמירה מעליא ובהשגחה מיוחדת כנודע, וכשניגש האיש אל בית הדואר לשלוח את המכתבים שבידו – האחד לבית המלכות שבוורשה והשני לחצר הקודש בגור – התחלפו בידו בטעות קטנה של הרגע האחרון שני המכתבים, וכך נמצא שלארמון המלוכה הגיע מכתב מלא שבחים בגדולתו של צדיק וברכתו על ביטול הגזירה! ואילו אל שולחנו של הרבי הגיע אותו כתב שטנה, המלא עלילות רשע רחמנא ליצלן!
כשנפתח המכתב הראשון בבית המלכות קראוהו השרים בהנאה גדולה. בהכירם את היהודי ההוא שהיה מקורב למלכות, הבינו שאף הוא שולח כאן מכתב ברכה ותודה על טרחתם בביטול הגזירה… ואילו כשקרא הרבי הקדוש את המכתב השני שהגיע לגור, נטלו הרבי והכניסו חרש למגירתו בלא שיספר על תוכנו לאיש!
לאחר ימים מספר הגיעה הידיעה לאחד ממקורביו של הרבי, שבבית המלכות הגיע מכתב מאותו יהודי מפורסם, בו משבח ומברך מאוד את הצדיק על טרחתו ומודה על ביטול הגזירה. הרבי בחכמתו ובפקחותו תפס תיכף את 'טעותו' של היהודי, והבין מיד מה הייתה כאן אמיתת כוונתו. הוא כבר הכיר את האיש ואת מעלליו, והודה לה' יתברך שסיבב הדבר ברוב רחמיו לטובה ולברכה.
דבר מכתב תודתו (כביכול) של אותו יהודי שהגיע לבית המלכות התפרסם בין היהודים בוורשה ובגור. לאחר תקופה קצרה הגיע היהודי לגור לביקור, שם רחשו לו הכל כבוד ויקר בשביל המכתב הנהדר ששלח לבית המלכות, בו חיזק את ידיו של הרבי והגדיל את כבודו בעיני השרים.
אחד ויחיד שידע את כל האמת, איזו מזימה שפלה זמם לו אותו איש נכבד, היה הרבי הקדוש בעצמו, שקיבל את המכתב השני שהיה מיועד לאותם שרים… אך הוא, כדרכו בקודש, העביר על מידותיו ולא דיבר על אותו מכתב מאומה. אדרבה, הוא קירב את היהודי והראה לו פנים שוחקות, ולא עלתה על דעתו של האיש כלל שאותו 'כתב שטנה' שפל הגיע לידי הרבי…
כך התהפך לבו של היהודי, בראותו מקרוב את דרכו והילוכו של אותו צדיק מופלא קדוש ישראל, והחל להתקרב אליו. הוא עוד ביקר לאחר מכן כמה פעמים בחצר הקודש בגור, ובכל פעם היה הרבי ה'אמרי אמת' מקרבו בכל לב, ולא נטר לו חלילה שום טינה ולא גילה הדבר כלום!
למדנו כאן עד היכן מגיע טיב המעביר על מידותיו, וכיצד השפילו עצמם גדולי עולם עבור הזולת!
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')