סיפור פלאי ביותר ששמעתי מידידי ואלופי הרה"ג ר' הלל רוטמן שליט"א, מייסד ומקים מפעל 'עיון הפרשה' הנודע לתהילה. מפעל 'עיון הפרשה' מפרסם מדי חודש חוברת של שאלות יפות ומגוונות על פרשיות התורה, אברכים ובחורים מפלפלים בהם ושולחים בדואר את תשובותיהן השונות. בסוף חודש נזקק המפעל מדי יום לרוקן את תיבת הדואר, מפני עשרות מעטפות שמשוגרות אליהם מכל רחבי הארץ.
פעם אחת נאלץ ידידי הרה"ג לנסוע בדחיפות לבני ברק, הוא נטל עמו חבילת מעטפות מהדואר על מנת לעיין בהן ולבודקן בעת הנסיעה, אלא שלבסוף הוזקק לעלות על אוטובוס עמוס במיוחד, שאילץ אותו לעמוד כל הנסיעה. בהתחלה הוא ניסה לקרב כל מכתב אל האור הקלוש שבמעבר האוטובוס כדי לראות משהו מהכתב, אבל אחרי כמה דקות הבחין בו אברך שישב בסמוך למקום עומדו, והציע לו פנס בעל נורת פלורסנט קטנה המיוחד ללימוד בנסיעות. הוא אכן נטל את הפנס בשמחה והמשיך לפתוח מעטפות ולעבור על המכתבים הפעם ביתר עיון.
לפתע הוא הוציא מעטפה מאד עבה, ושם לב שהבול מקומט ומודבק עם דבק סלוטייפ, הוא פתח את המעטפה וגילה שלושים עמודים צפופים עם תשובות מלאות על כל שאלות החודש, וכך במשך מחצית השעה קרא בו בשקיקה.
כאשר האוטובוס נכנס לבני-ברק, הוא סגר את הפנס והחזיר אותו לאברך, ובתור מחוות הכרת הטוב צירף לפנס שי – חוברת של 'עיון הפרשה'. האברך בעל הפנס התעניין אצלו האם יש לו קשר לעיון הפרשה, וכשהשיב לו בחיוב, שאל אותו תיכף: "שמא ידוע לך על מעטפה עם בול קצת מקומט ומודבק עם דבק סלוטייפ שנשלח לתיבת הדואר שלכם לפני יומיים? פשוט לא היה לי היכן להשיג בול רגיל ושלחתי אותו כמות שהוא, הייתי שמח לדעת האם הוא הגיע ליעדו"…
הגר"ה רוטמן נרעש מאד מהסייעתא דשמיא והראה לו מיד את המעטפה עם הבול אשר גמר כעת לעיין בתוכנו כמחצית השעה לאור הפנס של בעל המכתב עצמו…
חוץ ממה שרואים כאן את היסוד הידוע שכל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה… רואים כאן היטב את ההשגחה של 'ויפגע במקום', שהרי במצב רגיל היה לוקח כחודש עד שהיה מקבל אישור על הגעת המכתב, ובינתיים היה לחוץ וחושש אולי כל עמלו היה לריק, והנה משמים סידרו לו אישור מיידי, שיוכל להיות רגוע ושלו. תועלת גדולה אפשר להפיק מידיעה זו, כשלפעמים הת"ח מוצא את עצמו במסגרת שאינה תואמת מספיק את רצונו, ויכול לבזבז זמן שלם בנרגנות שאי"ז מקומו וכדו', אבל אם הוא יודע שגם ברוחניות הכל נסבב משמים להביא אותו להשלמת חלקו בתורה, א"כ אדרבה יאמין שאם הגיע לכאן כנראה שאת הלימוד הספציפי הזה, בקצב הזה, ובצורה הזו דווקא, עליו ללמוד להשלמת תפקידו בעולמו.
ופעם אמר במליצה הגר"א פרבשטיין זצ"ל ע"מ שאמרו חז"ל אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, שהפירוש הוא שיהודי צריך לחפוץ בליבו את המקום שבו הוא כעת לומד… כי ישנה השגחה פרטית שמיימית על כל לומד, ולגודל יקרות עמל כל צורב בעיני ה', סוללים לו משמים את דרכו ומזמנים לו את עלייתו הפרטית, במסילה העולה בית ה'.
(מאמרי עיננו גל בתוך אוסף גיליונות מבית 'צוף' הוצאה לאור)