"אה, יש כאלה שסתם באים לשם לאכול", ליגלג בחור צעיר

"אה, יש כאלה שסתם באים לשם לאכול", ליגלג בחור צעיר

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

המימרה הל"ג בש"ס

ביום שישי האחרון קראתי באחד מגליונות "דרשו" מלפני כמה שנים, את הסיפור הבא:

פעם שוחח כ"ק הרבי רבי יששכר דב מבעלזא זצ"ל עם אחד ממקורביו, וכשרצה להביע בפניו את צמאונו הכביר לתורה של בנו רבי מרדכי מבילגוריי זצ"ל, סיפר:

"בל"ג בעומר בצהרים, ישבנו לסעודה לכבוד היום, והנה נפקד מקומו של מוט'לה בני, למרות שכבר היה צריך לשוב מבית-המדרש. הבנתי כי נמשך אחר לימודו, וכשהגיע שאלתיו לסיבת איחורו. להפתעתי ספר לי, כי בסיום לימודו שמע מאחד הלומדים דבר פלא בשם רבי שלום מקמינקא, שאמר 'ידוע שסיפור המערה של רשב"י מופיע במסכת שבת דף ל"ג לרמז ליום ל"ג בעומר. אולם פלא נוסף לא ידוע, שמימרא זו היא המימרא הל"ג שהוזכרה מרשב"י מתחילת הש"ס'.

כששמע זאת בני, החל למנות את כל המימרות בש"ס המובאות מרשב"י, כדי לראות אם אמנם כן הוא, ובאמת עלה בידו לראות שהדבר נכון. בקשתי ממנו לחזור עליהן, ולפליאתי חזר על-כולן בעל-פה, מתחילת הש"ס ועד מסכת שבת"…

החלטתי לבדוק את הסיפור. התוצאות מדברות בעד עצמם. אכן, רשב"י מוזכר מתחילת ברכות ועד שבת דף ל"ג, ל"ג פעמים…. (והנה הרשימה: 1. ברכות ה, א. 2. שם ע"ב. 3. שם ז, ב. 4. שם. 5. שם. 6. שם. 7. שם. 8. שם. 9. שם. 10. שם. 11. שם ח, ב. 12. שם. 13. שם ט, א, הלכה כר"ש. 14. שם ע"ב, כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק. 15. שם י, א. 16. שם יד, ב. 17. שם כח, א. ואותו תלמיד – רבי שמעון בן יוחאי הוה. 18. שם לא, א. 19. שם לג, ב. 20. שם לה, ב. 21. שם מג, ב. 22. שם מו, א. 23. שם נה, א. 24. שבת יא, א. לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן. 25. שם יב, א. 26. שם יט, א (כר"ש, וכן בעוד מקומות בהמשך, שמוזכר ר' שמעון והרי סתם רבי שמעון הוא רשב"י, כמובא בהקדמת הרמב"ם למשנה, ברע"ב שבועות פ"א, ה ועוד). 27. שם יט, ב. 28. כב, ב. 29. כג, א. 30. כט, א. 31. כט, ב. 32. שם ל, א ההיא בחולה שאין בו סכנה, ורבי שמעון היא 33. שם לג, א- ב. (יש עוד 2-3 מקומות שהגמרא מביאה את רשב"י בתוך הסוגיא, כאיזכור לנושא שהובא כבר בשם רשב"י מקודם).

כמה מדהים ונפלא!!!!!!

• • •

הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל, רבה הנודע של לעבוב ובעל "שואל ומשיב", נכנס שנה אחת בל"ג בעומר לבית-הדין,  והראב"ד שישב שם ביקש ממנו שיאמר דבר תורה לכבוד היום. הביט בו רבי יוסף שאול ואמר: "וכי בל"ג בעומר אנו פטורים מללמד תורה?!", ומיד הציע: "יתחיל נא מר לפרט את כל המחלוקות של אביי ורבא בכל הש"ס, מתחילת מסכת ברכות". נענה הראב"ד והחל למנות אותן בזו אחר זו במהירות, ורבי יוסף שאול ישב בראש מורכן, והיה נראה כאילו הוא מתנמנם מרב עייפות. הדיין המשיך בפרוט המחלוקות ועבר ממסכת למסכת בבקיאות מדהימה, אולם לפתע, כשכבר הגיע לאחת המסכתות בסדר נזיקין, הרים רבי יוסף שאול את ראשו ואמר: "עד עתה מצאתי ל"ג מחלוקות של אביי ורבא שדילגת עליהן במרוצתך"… והיה המחזה לפלא בעיני העומדים, שהשתאו על מול גאונותם האדירה של שני עמודי העולם.

• • •

אחד מעיקרי העליה: לאכול. ממש לאכול

בין שיעור עיון לסדר א' בישיבה בה אני מלמד, ישיבת 'משאת המלך' באלעד, ישנה הפסקה קלה של כמה דקות, כדי שהבחורים יתרעננו מעט וימשיכו ללמוד ביתר חשק. הבחורים התגודדו בספסל שעל חלקת הדשא הקטנה ליד בית המדרש ומטבע הדברים, השיחה עסקה בנסיעה לל"ג בעומר במירון ועל כך שבני ישיבתינו ממשיכים ללמוד כרגיל ולא נוסעים מירונה.

"כשהייתי בחור בישיבה גדולה"- סיפרתי להם- "שאלתי את מרן רשכבה"ג שר התורה שליט"א האם לנסוע למירון. מרן הגר"ח שליט"א כתב לי מכתב בן כמה מילים, "יותר מצוה לשבת ללמוד"…

"אה, יש כאלה שסתם באים לשם לאכול", ליגלג בחור צעיר ואני הגבתי:

"קודם כל, זה לא נכון. באים להתפלל, לבכות, להתרגש וגם לשמוח בשמחת רשב"י, כמו שמובא שעשו הרבה גדולי עולם, ומי שרעב וצמא, גם אוכל. ורגע, מי אמר לך שאחד מעיקרי העלייה בל"ג בעומר לציון הרשב"י זיע"א, הוא לא לאכול ולשמוח, לאכול. ממש לאכול?!".

"לאכול??", תמהו הבחורים.

"בהחלט. אחד המקורות הנודעים לעלייה בל"ג בעומר לקבר הרשב"י זיע"א הוא מדברי רבי חיים ויטל ז"ל, שכתב כך (בשער הכוונות, פ"ז ע"ב):

"ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג בעומר על קבר רבי שמעון בר יוחאי, ורבי אלעזר, אשר קבורים בעיר מירון כנודע, ואוכלים ושמחים שם. אני ראיתי למורי ז"ל (האר"י הקדוש) שהלך לשם פעם אחת ביום ל"ג בעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלושת ימים…"

. הרי לנו ש"אוכלים ושמחים שם".

עמלי התורה, זוכרים מה היה כל כל עיסוקו של רשב"י

"גם החיד"א כותב (עבודת הקודש מורה באצבע סימן ח, רכג) ש"יום ל"ג לעומר, ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע, כי הוא יומא דהילולא דיליה, ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה, כידוע ממעשה מהר"א הלוי זלה"ה, ומעשים אחרים אשר שמענו…" .

ברור שישנה מעלה גדולה לעלות לציון הרשב"י הקדוש, להתפלל, לשמוח וגם לאכול שם. זה רצונו של התנא הקדוש, שישמחו ביום ההילולא שלו.

אבל לגיונו של מלך, עמלי התורה, זוכרים מה היה כל כל עיסוקו של רשב"י. ללמוד כל הזמן תורה, ללא הפסקה, אפילו על חשבון התפילה, כמנהג רשב"י וחבריו, כמובא בשבת יא, א".

חז"ל אומרים ש"דברים שלא נגלו למשה, נגלו לרבי עקיבא וחבריו". "וכל יקר ראתה עינו- זה רבי עקיבא וחבריו".

הגמרא במנחות מספרת ש"בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות".

חכמי הדעת מצביעים על כך שאור התורה שבעל פה ניתן לרבי עקיבא, וכמאמר הגמרא: "סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון בר יוחאי, וכולהו אליבא דרבי עקיבא".

ועל כך נאמר בספר יוחסין, ש"תראה שהוא כן, כי כל תורה שבעל פה מידו היתה לנו".  שמחת ל"ג בעומר היא שמחת גילוי תורה שבעל פה על חלקיה, הנגלה והנסתר, על ידי רבי עקיבא, שתלמידיו פסקו למות ביום זה, ושמחת תלמידו הגדול רשב"י, מגלה תורת הנסתר, בה אנו למדים על הרובד העמוק שיש בכל מעשה שלנו, בכל מילה של תורה, כפי שרשב"י הרחיב כל כך הרבה בספר הזוהר הקדוש.

וזכותו של רשב"י הקדוש יעמוד לכל רבבות ההוגים בתורתו, המתפללים בדמע על ציונו, השמחים בשמחתו וכן, גם האוכלים לכבוד יום ההילולא שלו.