חיים ולדר
ראש ממשלה במדינה דמוקרטית אמור להיות האדם החזק ביותר במדינה.
גם כי בחרו בו מיליוני אזרחים, וגם כי על פי המבנה הדמוקרטי הוא אחראי על כל הרשויות, המחוקקת המבצעת והשופטת. הוא אמור להחליט על מדיניות החוץ, מדיניות הפנים והמדיניות הכלכלית.
מתוך מיליונים רבים שאולי רוצים, רק מאה ועשרים מצליחים להיבחר לח"כים, ומתוכם בין 18-36 לשרים, ורק אחד לראשות הממשלה.
כמה כוח צריך להיות לבנאדם כזה.
2. וראו זה פלא.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לא רק שאינו האדם הכי חזק במדינה, במובנים מסוימים הוא האדם הכי חלש במדינת ישראל, הכי לא שולט, הכי לא מחליט והכי נרדף ומסכן מכולם.
אל תתנו למראה להטעות אתכם. נכון שהוא עומד ואומר כל מיני דברים ומחליט כל מיני דברים, אבל הוא עושה זאת כמו שעבד משרת את רבו. כל מה שנתניהו עושה כפוף למערכת שלמה שיכולה בכל רגע להחליט שהוא לא יעשה את מה הוא עושה וגם להכריח אותו לעשות את ההפך הגמור. היא עשתה זאת פעמים רבות, ובזמן האחרון היא עושה זאת בתכיפות רבה עוד יותר.
3. ראש הממשלה לא רק שלא יכול להחליט לגבי המדינה, הוא גם לא יכול להחליט לגבי הממשלה והכנסת. בכל משרד ממשלתי יושב יועץ משפטי שמבטל את הצורך בשר. גם השר חושב שהוא עושה משהו, אבל למעשה, ברגע שכל החלטה שלו מותנית בהסכמה של היועץ המשפטי, הרי הוא כבובה על חוט בידי היועמ"ש של המשרד שלו שגם הוא בובה על חוט על ידי היועמ"ש מנדלבליט, שהוא בובה על חוט על ידי החונטה המשפטית הנשלטת מזה חצי יובל על ידי אהרן ברק.
4. עזבו את המדינה. ראש הממשלה לא יכול להחליט על עצמו, על המשפחה שלו. הוא לא יכול להחליט מה יאכלו במעון ראש הממשלה, ואם חמגשית מיותרת תוזמן או נורה תוחלף – הוא יועמד לדין.
ראש הממשלה לא יכול להחליט שהוא רוצה לנסוע ברכב רגיל, וזה מובן. אז השב"כ מחליט עליו, אבל מצד שני הוא צריך לממן את עלות הנסיעות שלו.
ראש הממשלה מרוויח שכר שהוא כ-36 אלף שקל ברוטו, בעוד שופט עליון מרוויח 88 אלף שקל ברוטו. רק נתון זה מוכיח מי עליון על מי. העובדה שמערכת המשפט יכולה להורות על חקירת ראש ממשלה על דברים של מה בכך, וראש הממשלה לא יכול להורות על חקירה כנגד שופטים על דברים חמורים כמו ניגוד עניינים והעדפת מקורבים, ואפילו לא את הפרקליטה שמעמידה אותו לדין שהייתה שותפה על פי הפרסומים לפיצול דירתה בניגוד לכל חוק, גם היא מעידה על היעדר שום יכולת שליטה של האיש שאמור להנהיג ולשלוט.
5. ואם חשבתם שהאבסורד נגמר בזה, טעיתם.
אחרי שהמערכת המשפטית העמידה את רה"מ לדין על שטויות ותפירות תיקים ומערכת לחצים על נאשמים במטרה שיהפכו לעדי מדינה (הגילוי האחרון מדבר על ניסיון הסתרה של הפרקליטות על מאמציה להחליף את עורך הדין של שאול אלוביץ בעורך דין "מטעם", שאלה הן שיטות קג"ב לכל דבר ועניין, וזה רק מה שאנחנו יודעים) – ובכן, השקעתם עשרות מיליונים כדי להמציא המצאות ולתפור תיקים, לפחות תתנו לבנאדם להגן על עצמו?
אז זהו, שלא.
רק שתהיה לכם פרופורציה: חוץ מעשרות המיליונים שהושקעו בחקירה, הרי שהפרקליטים שיתבעו את רה"מ, כולל שעות עבודה, על פי מומחה שהתראיין בתקשורת, יעלו למדינה 24 מיליון ש"ח לפחות.
ניתן היה להניח שהמדינה תממן לעומד בראשה מימון מלא של עורכי דין מהשורה הראשונה.
אך המדינה, קרי: שליטיה האמיתיים, קרי: בג"ץ – לא אפשרו לו את זה.
רצה ראש הממשלה לקבל סיוע מקרוב משפחה, שהיה מוכן להלוות לו מחצית מהסכום שהמדינה הוציאה מכספי משלם המיסים, כדי להרשיעו.
אך גם את זה לא מאפשרים לו.
האדם שאמור להיות הכי חזק במדינה, מתנהל כמו עכבר מבוהל. עם שלם בחר בו להנהיג, אך כוחות חזקים ממנו אינם מאפשרים לו להנהיג את המדינה, להנהיג את הממשלה, את הכנסת, את המדיניות הביטחונית והכלכלית שלו, ואפילו לא להנהיג את משפחתו ואת עצמו.
האם יש המחשה גדולה מזו לנאמר: "לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ד' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ" (משלי כ"א, א')?
6. אולי האבסורדים הללו נועדו כדי לשים על מקומו כל אחד ואחד מאתנו. לסייע לנו להיגמל מההרגל האנושי לנכס לעצמנו את הצלחותינו, או להאשים עצמנו בכישלונות שלנו. כל תקופה מעניקה לבני האדם את האיזון ואת ההבנה היכן נמצא הכוח להחליט על גורלם ועתידם. ליתר דיוק היכן הוא אינו נמצא.
אבסורדים כאלה מחזקים את האמונה שהכל מלפניו, ואין עוד מלבדו.
7. מגיד המישרים הרה"ג ברוך רוזנבלום שליט"א אמר בדרך צחות על שנת תש"פ שזו שנת "שפ"ת לא ידעתי".
עם עד כה "ידענו" מתי הולכים לעבודה, היכן מתחתנים, עם מי נפגשים, מה הצפי העסקי והכלכלי שלנו, פתאום הגיעה שנת "שפ"ת" ופתאום כולם מבינים ש"לא ידעתי".
אתה לא יודע מה תעשה בשבוע הבא, גם אם הדברים נקבעו לפני חודשים. אתה לא יודע אם החתונה של הבן שלך תהיה עם 300 מוזמנים או רק עם עשרה. אתה לא יודע אם מקום העבודה שלך ישרוד ואתה לא יודע מה הולך להיות המצב הכלכלי שלך.
השבוע סיפר לי אדם שעוסק כמה שנים באירועים ועשה חיל רב ואף התעשר, שלאחרונה עבר עם משפחתו דירה לשכונה שבה הייתה משפחה ענייה מאד. "האמת שממש התביישתי מהם שאני חי ברמת חיים גבוהה עם רכב יפה ומשכורת גבוהה והם חיים ככה".
מה שקרה בחצי השנה האחרונה הוא שלבן שיחי אין פרנסה. ממאה לאפס בשבוע. ממש כך.
ומה עם המשפחה ההיא?
מסתבר שאחד הילדים מאותה משפחה, אברך צעיר שזה עתה נישא, קלט את הפוטנציאל שיש במסכות ההגנה מקורונה כבר בשבוע הראשון. הוא נכנס לסיפור, בתחילה במודעות בבניינים ולאחר מכן בעיתונות, ומהר מאד מול גופי ענק.
כעת כל המשפחה עוסקת בזה, והם מגלגלים בחודש תקציב של מיליוני שקלים. והוא, ראה באופן מוחשי, כי לא כוחו ולא עוצם ידו עשה לו את החיל הזה, ושאין על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים.
8. אני מציע לכל קורא לקחת את הטור הזה לפסים מעשיים ולשינוי יסודי בדפוסי החשיבה שלו.
בני האדם נעים בסקאלה רחבה של הצלחה, של אושר, של מצב כלכלי, של סיפוק ושל מצב רוחני.
יש עשירים שירדו מנכסיהם רק מפני שהניחו שמצבם הנוכחי הוא מצב קבוע ולא הקפידו לשמר את המצב הטוב.
יש עניים רבים שנותרים עניים רק מפני שהם מניחים שמצבם הנוכחי הוא מצב קבוע ואין שום דרך לשינוי מצבם.
יש נערים/אנשים שאינם מצליחים להתרומם למצב רוחני טוב יותר מפני שהם מיואשים מאפשרות להשתקם.
ויש אנשים רבים בעולם שמצויים באינספור בעיות כמו קשיי פרנסה, קשיי זיווג, בעיות בריאות, חשש מהעתיד, חוסר ביטחון עצמי וחוסר סיפוק.
כל אלה חייבים להבין שהעולם אינו כפי שהוא נראה. אם ראש ממשלה יכול להיות נטול כוח יותר מאחרון האסירים, ואם אנשים שעד כה הפיקו עשרה שמחות וכנסים בערב אחד, לפתע נותרו משועממים ונסתם מקור פרנסתם, זה אומר שבתוך המסגרת שאנשים בונים לעצמם יש המון פרצות, ומה שהיה אתמול למטה יכול ביום אחד להיות למעלה, ומי שעני יכול להיות עשיר, ומי שירד רוחנית יכול להתחזק ומי שהיה במריבה יכול להשלים ולמצוא חברות.
ל"שפ"ת לא ידעתי" יש גם השלכות חיוביות. כי לדעת על עצמנו שאיננו יודעים על עצמנו, יכול להוציא בני אדם מייאוש ולפתח חלומות ותקוות שעד כה לא העזו לחלום ולקוות.
(הטור פורסם בעיתון "יתד נאמן")
צפו בשיחתו של הרב ברוך רוזנבלום שליט"א: מדוע הקב"ה שם לנו מסכה על הפה?
1/401