הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
מנחות דף סד.
מעשה באדם שהיה רחוק מיהדות ונסע ברכבו בשבת רחמנא ליצלן, בדרך מצא אדם שוכב ללא הכרה ומיהר להביאו לבית חולים ברכבו והציל את חייו, ומתוך כך נתעורר לחזור בתשובה והתחיל לשמור שבת והתקרב ליהדות.
עתה שאלתו בפיו, האם צריך כפרה על אותה נסיעה שהתגלה שהיתה הצלה בפקוח נפש, או שכיון שבתחילת נסיעתו לא נסע על דעת להציל – נחשב חלול שבת, ורק אחר כך נתחדשה לו הצלת חיים?
הנה בפשטות יש ללמוד דין זה מסוגייתנו במנחות (דף סד.), שאם טבע תינוק בים והלך אחד ופרש מצודה במטרה לצוד דגים בשבת, ובפועל העלה דגים יחד עם התינוק, ובכך הציל את התינוק ממוות, לדעת רבה פטור, כיוון שהולכים לפי מעשיו ובפועל היתה בזה הצלת נפשות, ודעת רבא שחייב, כיון שהולכים לפי מחשבתו. והרמב"ם (בפ"ד משבת הט"ז) פסק שפטור, אפילו באופן שלא שמע שהתינוק טבע, וכפי הלישנא בתרא בגמרא שמדובר בלא שמע מהתינוק, ובכל זאת כיון שבפועל הציל נפש – פטור.
לפי זה בנדון שלנו גם כן יש לפטרו, כיון שנתברר שהיתה בנסיעתו הצלת נפשות, ואף שלא ידע ולא העלה בדעתו שיש בדרך אדם במצב סכנה, הרי פסק הרמב"ם לפטור גם כשלא ידע מהתינוק
בישל שבת והוצרך לחולה מסוכן
ומצאתי בספר 'למודי השם' להגר"י נגאר (למוד בי"ג) שדן בשאלה כזו ממש, במי שבשל מאכל בשבת ואח"כ נזדמן לפניו חולה מסוכן והוצרך לתבשיל שבישל, האם הוא פטור כיון שלפי האמת הציל יהודי, או שחייב הואיל ועל פי כוונתו חלל שבת?
וכתב בשם חכם אחד, שהדבר תלוי במחלוקת רבה ורבא ב'העלה דגים ותינוק', שלפי רבה שפוטר שם – גם כאן יפטור, ואלו רבא שמחייב מטעם שהמחשבה קובעת – גם כאן יחייב, ודחה החכם שאף להצד בדגים ותינוק שפטור, זהו משום שלא נשלמה מלאכת הצידה עד שהעלה תינוק, נמצא שלעולם לא עשה מלאכה האסורה, אבל לגבי בישול בשעה שבשל היה איסור גמור, ולא מועיל מה שמתחדש הצלה לפטרו למפרע.
וכתב ע"ז הרב 'למודי ה" שיש לומר אדרבה, שאף מי שמחייב בדגים ותינוק יפטור במבשל, כי בדגים נעשית מחשבתו בפועל לצוד דגים, משא"כ במבשל לא נוצר בישול איסור, כי הבישול הוא רק לצורך חולה לפי מה שנתברר בסוף, ושוב דחה זה ע"ש.
הזיק סחורה אסורה והציל את בעליה מקנס
עוד מצאנו בשו"ת 'מקור חיים' (סאגלוביץ) (סי' ל"ג), שדן בשאלה במעשה שהיה בכפר שהיה אסור להחזיק יין שרף למכור ע"פ חוק, והפקחים היו בודקים, ואם מצאו יין שרף היו מחרימים אותו וקונסים את המחזיק. והנה היה אחד שהחזיק בסתר יי"ש ומכרו, והגיע ראובן ושבר את החבית ושפך את יינה, ובעודם דנים על הנזק, הגיעו שלוחי המלך לבדוק אם יש לו יי"ש, וכיוון שהיי"ש נשפך לא מצאו כלום ופטרוהו לשלו'.
ונתעוררה שאלה האם ראובן מחוייב לשלם את החבית ששפך, או שמכיון שנתברר שאם לא היה שופך, שוטרי המלך היו לוקחים את זה, וגם מחייבים אותו קנס גבוה, ועתה הרי טובה עשה עמו שהצילו מן הקנס?
וכתב ה'מקור חיים' שנראה לו לפטור ע"פ סוגייתנו, שפסק הרמב"ם לפטור בהעלה דגים ותינוק, וכתב שמסתימת הגמרא משמע, שאף אם בתחילה נצודו דגים במצודה ואח"כ ניצול התינוק – פטור, כיוון שהוברר שהיה מעשה הצלה, א"כ ה"ה כאן אך שתחילת מעשיו באיסור, מ"מ הוברר למפרע שהצילו בזה מקנס. ושלח דברי להג"ר שלמה כהן, והשיבו דיתכן שדוקא אם העלה תינוק ואח"כ עלו דגים פטור, ודייק בלשון הגמ' בלשון השני שנקטו 'העלה תינוק ודגים', אבל אם העלה דגים וכבר נתחייב, אף אם לבסוף הציל תינוק – לא יועיל לפטרו ממה שכבר עשה.
וה"ה כאן כשעשה מעשה נזק ונתחייב, אף שנסבבה בזה הצלה לא נפטר מחיובו.
אכן בלשון הרמב"ם כתוב 'העלה דגים ותינוק', ומזה הוכיח ה'מקור חיים' שאין בזה דיוק, ובכל האופנים פטור אם נעשתה הצלה.
העולה מן האמור:
- נתכוון לצוד דגים, ויחד העלה תינוק והצילו ממו-ת, פטור כיוון שבפועל היתה הצלה.
- חלל שבת בנסיעה ולבסוף נתברר שהוצרך להציל, נחלקו האחרונים אם לדמותו ל'העלה תינוק ודגים', או שכיון שנעשתה מלאכת איסור לפני שנהפך להצלה, לא יועיל להפכו למפרע.
- הזיק סחורה של חברו ובכך הצילו מן המכס, יש פוטרים, ויש חולקים מכיון שהוא נתחייב לפני שבאו השוטרים, ומה שאח"כ נתחדש – זה לא מתיר למפרע מה שעשה.
1/115